'רצו לרצוח אותי'… צעקתי לעבר החיילים הצדיקים, השומרים על ארצנו והרי אלוקנו, מיד שהגעתי לעמדה שלהם בעופרה. 'גם עלייך זרקו אבנים'? הם שאלו. גם על הרכב הקודם זרקו..

אני עוצרת. מביטה לצידי על הילד הגדול, הכל בסדר איתו ב"ה, מעיפה מבט אחורה על הילדים שהתעוררו מעוצמת הסלע שפגע לנו ברכב, ב"ה חוץ מההיסטריה, הם כולם בסדר. תודה לא-ל. מסתבר שזו שיגרה יום-יומית על הכבישים ביו"ש.

אבל אם אתם תוהים לעצמכם איפה יש מקום בכלא הישראלי לכל מיידי האבנים הרבים, אז אני רוצה להרגיע אתכם. שזהו, אין צורך במקום כלשהו. למה? כי כאשר הגעתי להגיש תלונה על זריקת האבנים וביקשתי שיתפסו את מיידי האבנים וימצו איתם את הדין, אמר לי החוקר: אין סיכוי שזה יקרה, אנחנו אפילו לא מנסים לתפוס אותם. זה היה לפני כשנה וחודש.

כנראה לא מספיק הפנמתי את המשמעות, כי לפני שבוע, ביקשתי בתחנת המשטרה שבה הגשתי את התלונה, לבדוק מה עם התיק. החוקר שליווה אותי, הוציא את הטפסים וכששאלתי: ומה נעשה עם התיק? נענתי: התיק נגנז. נגנז?? לא האמתי למשמע אוזניי. על מה ולמה??

"אם את רוצה תשובה", אמר לי השוטר, "תכתבי לקצין החקירות, מר ויצמן ואולי הוא יענה לך". אתם סקרנים מה קרה? ובכן אל תהיו. למרות שללא הרף התקשרתי למשטרה שמתהדרת במענה של 24/7, נכון להיום, יום חמישי, למעלה משבוע אחרי, גם לאחר שתפסתי אותם, מר ויצמן לא הועיל בטובו לחזור אלי ולא קיבלתי תגובה.

ימ"ר ש"י (צילום: יונן זינדל/ פלאש 90)

כל זה לאחר ההתרחשות בשבוע שעבר. לאחר העוול העצום וגרימת מותו של אהובינו היקר אהוביה סנדק ז"ל, בידי שוטרים שלנו – כן, אותם השוטרים שלתפוס את מי שרצה לרצוח אותי וילדיי, 'לא היה להם זמן', כי מדובר 'רק' בזריקת אבנים של הערבים.

את אותם שוטרים, אנו כן מוצאים מנהלים מרדף פראי אחרי נערים שרק חשודים בעיניהם בזריקת אבנים – שאגב, עד כה לא הוכח כי כך אכן היה. אותם שוטרים הם אלו שהרגו לנו אהוב יקר שכל חטאו היה, שהוא יהודי. הוא מהצד השני, הצד ה'אוייב' של השוטרים. איזה אבסורד. איזה עולם הפוך ושקרי.

עד מתי???!

לצערנו, זריקות אבנים, בקבוקי תבערה וירי הפכו לשגרה יומיומית ולא, לא מצד היהודים! היהודים חיים פה במסירות נפש, למרות הסכנה הקיימת. לעומת זאת, הערבים משום מה לא חשים סכנה מרחפת עליהם בנסיעתם המופרעת בכבישים. ודי לחכימא ברמיזא.

בואו רגע נחשוב, מדוע אני צריכה למגן את הרכב שלי, ואיך זה שאף ערבי לא מיגן את רכבו? האבסורד הגדול מגיע לממדים שלא ניתן להבין.

אהוביה סנדק ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

דוגמא קצרה שקרתה ממש עכשיו: באחת ההפגנות בבנימין, עצרו בסוף ההפגנה שני בחורים שהמתינו לטרמפ ולקחו אותם לחקירה. בעוד החוקר מנסה לתפור להם תיק ולהאשימם בזריקת אבנים בהפגנה, נכנס שוטר והודיע שהגיע נהג אוטובוס שזרקו עליו אבנים ומבקש להגיש תלונה.

מכיוון שאין מדובר בחשש זריקות של יהודים, ענה לו החוקר: מה הוא רוצה?! אין לי זמן בשבילו עכשיו, שיבוא מחר! הנחקר שישב באותו זמן ממש כביכול על זריקת אבנים, לא האמין למשמע אוזניו.

אני דורש שתכתוב כל מה שאמרת כרגע לשוטר בפרוטוקול של החקירה. החוקר לא התבלבל, וענה בלי שום עיכוב: אני לא אכתוב! אני אכתוב מה שאני רוצה, ואותך אם ארצה אושיב בכלא. אלו פני הדברים.היהודים, הפכו לאויב במדינת היהודים ועל המחבלים שומרים בכפפות של משי.

התיקים נגנזים

רק השבוע היו עשרות זריקות אבנים, שבחלקם היו פצועים ונגרם נזק למכוניות. לא מעט בקבוקי תבערה נזרקו השבוע. אבל שלא תתבלבלו, כל אלו היו בידי ערבים – למרבה הפלא.

יש אינספור מקרים של זריקות אבנים, בקבוקי תבערה, ירי וכו' עם פגיעות והוכחות, אך באופן שיטתי ולא מובן, תיקים אלו נגנזים ולא נעשה בהם מהומה. ראה דוגמא עם התלונה שלי.

זריקות אבנים (Photo by Nasser Ishtayeh/Flash90)

לצערנו אין מספיק דיו, וודאי שעל דפים אלו לא יתאפשר לכתוב אפילו חלקיק קטן של אירועים חבלניים מצד הערבים. אלא מה?! בניגוד לכל צדק והיגיון, פתיחת תיקים על 'אירועים חבלניים' של יהודים, מגיע למאות בשנה, ואילו פתיחת תיקים על אירועים חבלניים אמיתיים וקונקרטיים, עם פגיעות ממשיות והוכחות אינסופיות, מהצד השני של המפה; מהצד של האויבים האמתיים של המדינה, התיקים מגיעים בפועל לאחדים בלבד!!

איך זה ייתכן?! הרשויות פשוט 'התבלבלו' בין אויב לאוהב ובין אוהב לאויב. החליפו את היוצרות. המערכת המשטרתית נוהגת באיפה ואיפה בצורה כל כך בוטה ואכזרית, שהלב לא מסוגל להבין ולהכיל. צריך לשים לזה סוף סוף – סוף!

ב"ה שהעם מתחיל להתפקח ולראות את הצדק לעומת העיוותים. העם כואב על העוול ואי הצדק הנעשה במדינת היהודים.

אני קוראת כאן, מתוך זעקה לאמת ולצדק: מי שחווה אירוע חבלני כלשהו והגיש תלונה במשטרה, אנא מכם, גשו לתחנה שבה הגשתם את התלונה (גם אם זה לפני תקופה ארוכה) ובררו מה נעשה איתה? המשיכו לבדוק מדוע ולמה לא נעשה עם זה דבר. בקשו את כל המסמכים כדי שהם יהיו לכם באופן רשמי ביד.

ביחד נאסוף תיקים רבים ונגיש לעו"ד שיקדם את העניין ויביא לחקר האמת. לא עוד! לא ניתן למשטרה לטאטא את הפשע האמיתי.

 

הדסה חיימוביץ, מנהלת 'רבנן דאגדתא'- מכון מחקר ובית מדרש למדע האמונה (לפרטים ושליחת תלונות: Emetvemunawomen@gmail.com)