אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

קירחים החוצה: תאטרון אספקלריא במחווה לקישון

מפלגה גזענית, שמנהיגיה לובשים מעילים שחורים עם סרט אדום על זרועם, עולה לשלטון ומוציאה את בעלי הקרחות אל מחוץ לחוק. "שעיר לעזאזל" מזהירה מפאשיזם באמצעות טקסט שנון והרבה צחוקים

קירחים החוצה: תאטרון אספקלריא במחווה לקישון
  לצחוק מהפאשיזם. לובר בשעיר לעזאזל (רוזית כהן)

במדינה גזענית בעלי רעמות השיער בכלל לא מסוגלים לראות מול עיניהם אף קרחת אחת מבהיקה. בעקבות שנאה יוקדת זו מוקמת מפלגה מושחתת, שמנהיגיה לובשים מעילים שחורים עם מגפיים גבוהים וסרט אדום על זרועם הימנית. לאחר שהמפלגה כובשת את השלטון תחת המסר: "קירחים החוצה", מחליטים מנהיגיה להוציא את כל בעלי הקרחות (וגם את המתקרחים שבדרך) אל מחוץ לחוק ולנדותם מהחברה.

אם התיאור הזה נשמע לכם כל כך מוכר ומצמרר, במיוחד בתור יהודים וישראלים, זה ממש לא מקרי. זו למעשה העלילה של ההצגה "שעיר, לעזאזל", שהמחזה שלה מבוסס על ספרו הידוע של אפרים קישון, שעל האיכויות שלו אין כל צורך להכביר ולו מילה אחת.

לביטוי 'שעיר לעזאזל' מעבר למשמעות הדתית יש גם משמעות פסיכולוגית וחברתית: חף מפשע המואשם בפשעי אחרים ונדרש לכפר עליהם. ממש כמו היהודים בזמנו בגרמניה של שנות ה-30 של המאה הקודמת ובשלב מאוחר יותר גם במדינות נוספות באירופה.

התפוצצנו מצחוק

במקור, "שעיר לעזאזל" הוא ספר סאטירי שפרסם קישון בשנת 1998, ובסיסו נכתב על ידי קישון כבר ב-1945, כאשר הסתתר מפני הנאצים במרתף. האווירה והמסרים שקישון העביר בספרו מוצגים באופן כה מוחשי. הבמאי והמחזאי בן ישראל לוין הצליח לטפל בנושא זה בכישרון רב, במיוחד באמצעות סגנון כתיבה מושחז והומוריסטי בסגנון של קישון.

כמבקר תרבות מזה מספר שנים ראיתי הצגות רבות, שחלקן עסקו בנושא השואה והשלכותיה, אבל מעודי לא צפיתי בהצגה על נושא כה כאוב וטעון כזה, שפעמים רבות אני והקהל הרב שצפה בה (בהיכל האמנויות ברעננה) התפוצצנו מצחוק. זוהי למעשה הגדולה של קישון כסטיריקן וכמובן של הבמאי והמחזאי לוין, שמצליח לגרום לקהל לחייך ולצחוק לאורך כל ההצגה, ומנגד, באותה הנשימה גורם לאותם הצופים בדיוק להרהר ולהבין את הסכנה שבפאשיזם, שגם כיום מרים את ראשו בהקשרים של שנאת עובדים זרים, פעולות תג מחיר ועוד.

שוטרים שמתכוונים להעמיד לדין את הקירחים בגין פשעים שכלל לא ביצעו, אנשי עסקים מושחתים וגזענים שמעודדים את הוצאת הקירחים אל מחוץ לחוק, חולה אנוש שכועס על הרופא הקירח שלו בגלל שזה הקציב לו שלושה חודשים לחיות, בריונים שמתנדבים לנפץ את חלונות הראווה של בעלי עסקים קירחים, תקיפה פיזית של קירחים ברחוב על ידי בריונים, ומפלגה גזענית שמוקמת בבית קפה קטן, כאשר הבעלים שלו נאלץ לשחד את מנהיגיה בבקבוק יין ישן ויקר כדי שאלה לא יפשפשו יותר מדי בשערו. אלה הם רק חלק מהדמויות ומהעלילה של ההצגה, שכמובן הדמיון בינן לבין המציאות העגומה כלל אינו מקרי.

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

במיוחד מעוררת חלחלה הקריאה: "קירחים החוצה" שצועקים מנהיגי המפלגה הגזענית, שמקפיצה את הלב וצורמת במיוחד כשזוכרים לאילו מטרות היא שימשה בעבר הלא רחוק בהקשר של העם היהודי.

סיפור המעשה של "שעיר לעזאזל" מזכיר בנקודות רבות מאוד את המחזה "מעלה קרחות", שאותו כתב סטיריקן, סופר ומחזאי אחר, שגם לו קוראים אפרים, אפרים סידון, וגם סיפור העלילה שלו הוא על עיירה של קירחים. במחזה של סידון דווקא הקירחים, שצומחת להם לפתע שערה אחת על ראשם, מוקצים מן החברה, שהאידיאל שלה הוא ראש חלק ומבריק. ב"מעלה קרחות" גם מופיעים פוליטיקאים בתפקידים הראשיים – שני המתמודדים על ראשות העיר פדחתון וקירחמור, שזוכה בראשות העיר ומודח מתפקידו ולו רק בגלל ששערה ארוכה צמחה על ראשו הקירח.

קשה להאמין, אבל ההצגה "שעיר לעזאזל" מועלית לא בתיאטרון כמו הבימה, בית לסין או הקאמרי, אלא דווקא בתיאטרון היהודי אספקלריא. שחקני ההצגה הם שחקנים ידועים מעולם הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון הדתי והחילוני בישראל כמו: איצ'ו אביטל, ניר מנקי, יאיר לימן, נדב צדקה, חגי לובר (מנהל תיאטרון אסקפלריה) ואריאל כהן.

לצחוק מהפאשיזם. שעיר לעזאזל (רוזית כהן)

איצ׳ו אביטל וחגי לובר, (שגם משמש כבעלים והמנהל של התיאטרון) עושים עבודה מעולה כמנהיגים הקיצוניים של המפלגה הגזענית. רגע השיא של ההצגה הוא דווקא הסוף שלה, כאשר אביטל, המשחק את המנהיג פינטו (שלמרות שנאת הקירחים שלו שותף במפעל מצליח לייצור פאות עבור אותם קירחים) מקריא את רשימת ההנחיות החדשות (מישהו אמר חוקי הגזע הנאציים?), שמגדירה בדיוק כיצד יש לטפל בכל קירח, על פי דרגת התקרחותו. נאומו של פינטו נקטע באמצע, צעד יוצא דופן בהצגות תיאטרון, וכנראה הבמאי והמחזאי רצה להעביר את המסר שהסוף הרי כבר ידוע לכולנו, וכך למעשה הצופים יוצאים מההצגה עם הרבה חומר למחשבה.

לדעתי האישית, את ההצגה הזאת חייבים להציג בפני בני הנוער בישראל ואפילו בחו"ל, על מנת להעביר את המסר שהגזענות והפאשיזם לא מפסיקים להרים את ראשם, ולכן כל אחד מאיתנו חייב להיות דרוך  ומוכן לקראת ההתמודדות עימם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
מה הקשר לתג מחיר?
מומו | 31-07-2013 0:00