עתירות לבג"ץ | השופטים פועלים על פי חוק?
התנהלות שופטי בג"ץ בעתירה נגד וועדת איתור פרקליט המדינה מעלה מגוון שאלות מטרידות המובאות בטור הבא ומתגבשות לשאלה אחת: האם שופטי בג"ץ אכן פועלים על פי החוק?
הפורום המשפטי למען ארץ ישראל הגיש לבג"ץ עתירה נגד פעילות וועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה, והיא נדחתה. לא ניכנס לעניין עיתוי תגובת המדינה לעתירה ועיתוי דחיית העתירה שתאם באופן מעורר השתאות להודעה על בחירת עו"ד עמית איסמן כפרקליט המדינה המיועד. השאלה שמתעוררת כשקוראים את פסק הדין שדוחה את העתירה, משליכה על התנהלות החוקית של שופטי בג"ץ בכלל העתירות שמוגשות לבית המשפט העליון.
בהמשך לעתירה נגד וועדת האיתור, עו"ד אביעד ויסולי הגיש בקשה להצטרף אל העתירה כמשיב, והשופט יצחק עמית כתב בהחלטה בעניין: "כמבוקש. יראו את המבקש כמי שהצטרף לעתירה על פי הבקשה שהוגשה על ידו".
כאמור, העתירה נדחתה, ובית המשפט החליט להשית הוצאות בסך 4,000 ש"ח על הפורום המשפטי, וכן על עו"ד ויסולי שהצטרף לעתירה כעותר. איך ויסולי הפך ממשיב לעותר? לשופטי בג"ץ הפתרונים.
איך יתכן שהשופט 'לא ידע'?
נשים בצד את השאלה האם עו"ד ויסולי יכול להצטרף לעתירה כמשיב, ונניח שהדבר בלתי אפשרי. במקרה כזה מצופה מהשופט עמית, אליו הגיעה הבקשה, לדחות אותה – שהרי אין אפשרות להצטרף לעתירה כמשיב. יתירה מזאת, גם אם נניח ואירעה תקלה טכנית בכך שעו"ד ויסולי סווג כעותר, הרי שהשופט עמית צריך לדעת מה הייתה הבקשה המקורית בה הוא עצמו טיפל, ובזמן שהוא כותב את פסק הדין לא להגדיר אותו כעותר ולהשית עליו הוצאות בסך אלפי שקלים.
מה גם שהשופט עמית מצטט מתוך בקשתו של עו"ד ויסולי להצטרף לעתירה כמשיב, כיוון שהמשיבים המקוריים 'עובדים' בשביל פוליטיקאים מסוימים: "המשיבים הרגילו את עצמם לפעול כזרוע הביצוע והסיוע עבור פוליטיקאים מסוימים, וכזרוע האכיפה והענישה נגד פוליטיקאים אחרים. מפלגת-צלאח-א-דין כבר אמרנו?". ציטוטים נוספים הובאו מן העתירה כך שדיי ברור כי בקשת עו"ד ויסולי להצטרף כמשיב הייתה גלויה לפני השופט עמית בעת כתיבת פסק הדין.
בנוסף, עולה השאלה מדוע השופט עמית צירף לעתירה את עו"ד ויסולי, בעוד בפסק הדין הוא משתלח בו בצורה חמורה ביותר על עצם הכתוב בבקשה ומגדיר אותה כ"בקשת הצטרפות שאין בה דבר זולת גיבובי טענות ופיטומי מילי בעלמא שאין מקומן להישמע בגדרו של הליך משפטי, לא מבחינת תוכנן ולא מבחינת אופן ניסוחן". במקרה ואכן זה המצב, מדוע מצורפת הבקשה לעתירה, האם כדי לצבוע את העתירה המקורית בצבעים לא מחמיאים או בכדי לחייב את המבקש בהוצאות או סתם כדי להשתלח בו בצורה כל כך חמורה – או שבכלל יתכן והשופט עמית אישר את הבקשה בכלל בלי לקרוא את תוכנה?
האם שופטים בבג"ץ מהווים 'חותמת גומי' ומאשרים פסקי דין לא נכונים?
הדבר מביא אותנו לשאלה שמאפילה על הכל: שמם של שני שופטים, מני מזוז וענת ברון, מופיע על פסק הדין שכתב השופט עמית. שניהם לא עצרו בכדי לתקן את הנקודה הכל כך קריטית – היותו של אדם כעותר ולא משיב, וחיובו באלפי שקלים בהוצאות משפט.
כאשר שלושה שופטי בג"ץ עושים את אותה הטעות באותו הליך, הדבר אומר דרשני. האם שופטי בג"ץ הם 'חותמות גומי' של חבריהם להרכב והם אינם מעיינים בחומר העתירות לפני החלטותיהם? במידה והשופטים מזוז וברון אכן קראו את החומר בעתירה כולל בקשת ההצטרפות, איך יתכן והם אישרו ששמם יופיע על פסק דין שהכתוב בו אינו מתיישב עם המציאות, וגורם לחייב אדם בהוצאת אלפי שקלים לשווא?
התנהלות שופטי בג"ץ בהליך המדובר מחייבת אותנו להסתכל למציאות בעניים, ולשאול בקול ברור: האם שופטי בג"ץ באמת פועלים על פי חוק?
בקשות התגובה מהשופטים והרשות השופטת
בבקשת התגובה מהשופט יצחק עמית, שאלתי שלוש שאלות: מדוע עו"ד ויסולי צורף כעותר ולא כמשיב, מדוע בפסק הדין שנכתב על ידו כתוב כי הוא עותר ובשל כך הוא מחויב בהוצאות, וכן במידה ובקשת ההצטרפות אכן אינה ראויה להישמע בהליך משפטי, משוע היא צורפה להיות חלק מהעתירה. מהשופט יצחק עמית לא התקבלה תגובה והיא תצורף במידה ותתקבל.
שתי השאלות שהופנו לשופטים מני מזוז וענת ברון בבקשת תגובה, היו האם הם אכן קראו את כלל כתבי הטענות בתיק טרם ההסכמה לפסק הדין אותו כתב השופט עמית, ובמידה וכן מדוע חתמו על הגדרתו כעותר ולא כמשיב תוך חיובו בהוצאות משפט על סך 4,000 שקלים למרות הידיעה כי הדבר אינו נכון. מהשופטים מני מזוז וענת ברון לא התקבלה תגובה והיא תצורף במידה ותתקבל.
בנוסף, פניתי בבקשת תגובה לרשות השופטת: מדוע עו"ד ויסולי צורף כעותר ולא כמשיב, האם צירופו כעותר היה חוקי, וכן האם עליו לשלם את ההוצאות שהושתו עליו בשל צירופו כעותר – דבר אותו לא ביקש מבית המשפט. תגובת הרשות השופטת לא התקבלה תגובה והיא תצורף במידה ותתקבל.
"קביעה כוזבת בפסק הדין"
מעו"ד אביעד ויסולי נמסר בתגובה: "בפסק הדין בבג"ץ ניגוד העניינים של אביחי מנדלבליט בוועדה לאיתור פרקליט המדינה החדש, שהוא האדם היחידי המוסמך לסגור את תיק הפלילי האישי שלו, קבעו השופטים יצחק עמית, מזוז וברון, כי מבחינת החוק ובג"ץ, יש במדינת ישראל שני סוגי אזרחים – כאלה הכפופים לחוק, וכאלה העומדים מעל החוק".
"לאזרחים הכפופים לחוק אסור אפילו לדרוש שוויון בפני החוק עם הפריוילגים העומדים מעל החוק. אם הכפופים מעיזים לדרוש שוויון בפני החוק, הרי שבג"ץ ידחה להם את עתירותיהם בשאט נפש ויחייב אותם בהוצאות. מראש הממשלה נתניהו, מקבוצת "הכפופים" של הליכוד, יש לשלול כל צל של ניגוד עניינים, אפילו מסדר שלישי ורביעי. למנדלבליט, מקבוצת ה"פריוילגים" של מפלגת צלאח-א-דין, לא ניתן לייחס כל ניגוד עניינים גם עם התיק הפלילי האישי שלו. לתפארת מדינת ישראל".
"מעבר לכך, פסק הדין קובע באורח כוזב לחלוטין, הן בכותרתו והן בתוכנו, כי אני הצטרפתי כעותר נוסף לעתירה. לא היה ולא נברא. ביקשתי להצטרף כמשיב לעתירה, ובקשה זו להצטרף כמשיב נוסף לעתירה התקבלה. נראה כי בית המשפט לא יכול היה לשאת את צירופו של אחד מקבוצת "הכפופים" לקבוצת המשיבים ה"פריוילגים", ועל כן הוא העביר אותי לצד הנחות תוך עיוות מוחלט של ההליך והעובדות. על הכנסת לחוקק, מוקדם ככל האפשר, את החוק המגדיר את סמכויות בג"ץ, ומונע יצירת שני מעמדות של "נחותים" ו"עליונים" בפני החוק".
"בית המשפט אישר את בקשת ההצטרפות, רק כדי לפסול אותה מיד"
עו"ד יותם אייל מהפורום המשפטי למען ישראל מסר: "פס"ד הוא בושה, בית המשפט לא בחן כלל את ניגודי העניינים של מנדלבליט וקיבל את תגובת הפרקליטות בשלמותה אף שהיא סותרת את עצמה, כאשר מצד אחד הפרקליטות טענה כי לא היה אף פעם ניגודי עניינים והתיק כבר נסגר ומצד שני הביאה כהוכחה את החלטת שי ניצן ובכירי הפרקליטות לא לסגור את התיק כי הם נמצאו בניגוד עניינים".
"אך יותר תמוה מכך איך בית המשפט מאפשר בקשת הצטרפות לעתירה רק על מנת לפסול אותה מיד אח"כ בקשה שאינם מחויבים להיענות לה, השופטים טענו בפס"ד כי בקשת ההצטרפות אינה ראויה להישמע בהליך משפטי ולמרות זאת אישרו למבקש להצטרף רק על מנת להשית עליו הוצאות. ועולה השאלה האם הם בכלל קראו את בקשת ההצטרפות לפני? האם בכלל עיינו בעתירה או שפשוט דחו אותה על הסף".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו