נציגי ההתיישבות מפגינים כעת (ראשון) מול הכנסת, בדרישה מהממשלה לקדם את הסדרת ההתיישבות הצעירה ולספק להם תשתיות בסיסיות. בראיונות לסרוגים התושבים סיפרו על חוויית היומיום והקשיים הרבים שהם עוברים – אשר לדבריהם ניתן לתקן בהחלטת ממשלה אחת.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אורית סטרוק, ארכיון (צילום: סרוגים)

אל המפגינים הצטרפה חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שקראה לפעול להסדרת 70 היישובים בהקדם. "התבשרנו ביום רביעי במליאת הכנסת שראש הממשלה נתן אישור להחלטת ממשלה שתסדיר את ההתיישבות הצעירה" הזכירה. "אני חושבת שכל המפלגות, חוץ ממרצ והערבים, צריכות לתמוך בהחלטה כזו, כי היא בסך הכל מממשת החלטת ממשלה קודמת שהתקבלה לפני קרוב ל-10 שנים".

"יש נציגים של עשרות ישובים, עשרות אלפי תושבים, שחיים בתנאים לא תנאים – והגיע הזמן לשים לזה סוף" הוסיפה. "עכשיו השאלה היא של תזמון – האם יעשו את זה עכשיו, בזמן הקצר שנותר לממשלה הזו לחיות, או ששוב יגררו רגליים. ההגינות כלפי התושבים מחייבת לחתוך ולקבל החלטת ממשלה מיד"

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: סרוגים)

"באנו לפה כדי לתקן עוול היסטורי. ההתיישבות הצעירה כוללת 70 יישובים ו-25 אלף תושבים, רובם כבר 20 שנה על הקרקע" אמרה דבורה גלעדי מבית אדם. "לא ייתכן שאין לנו תנאים שיש לכל אזרח אחר במדינה – אין לנו מרכיבי ביטחון, יש מחסור נרחב בחשמל, אין לנו תשתיות מים. את כל הדבריםה אלה אפשר לתקן בהחלטת ממשלה אחת".

גלעדי משמשת כמרצה באוניברסיטת אריאל, ונפגעה קשות מהמעבר ללמידה מרחוק. "מכיוון שאין תשתיות אינטרנט, לפעמים עשרות סטודנטים צופים בי ופתאום מתנתק הזום" סיפרה. "יש הרבה דברים נוספים בחיי היום יום – ביום קר אי אפשר להפעיל מכונת כביסה, ולפעמים החימום לא עובד. אנחנו גרים ביישוב מדברי, ובימים חמים המזגנים לא עובדים – עד כדי כך שהגננת בגן של הילדים הדליקה ממטרות כדי שהילדים יתקררו. אלה דברים שביום יום מאד קשה לחיות איתם. זו מציאות הזויה, זה משהו שמרגישים בכל היום יום".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: סרוגים)

"אנשים חיים במשך שנים בתחושה של ארעיות" סיפרה תושבת נוספת. "אנשים חיים בקרוואנים 15 שנה, מחכים ומייחלים לרגע שהם יכולים לבנות. הם מצאו את הקהילה והמקום שלהם, ולא יכולים לתקוע יתד בגלל כל מיני בעיות בירוקרטיות. אנחנו פשוט מחכים לדבר האחרון שיסיר את החסמים האלה, כדי שאנשים שמחכים שנים יוכלו להכות שורשים במקום שכבר הוכר על ידי המדינה".

"התחושה של לחיות בארעיות במשך כל כך הרבה שנים פוגעת גם בהתפתחות בהרבה היבטים. אנחנו מדברים על ילדים – ואי אפשר לפתוח גנים, בתי ספר, סניף בני עקיבא. כל היישובים מתאפיינים בהמון ילדים, שצריכים ללכת לבית הספר ביישוב הסמוך. הכל תלוי ברצונם הטוב של הגורמים, ואין שום סיבה שזה לא יבוצע".