פרשנות | דאבל פרץ: זה היה ביתי?

אחת ייסדה את המדינה והשנייה ייסדה את הפוליטיקה הדתית-לאומית. שתיהן היו פעם מפלגות גדולות ומפוארות שעמדו בזכות עצמן ובמערכות הבחירות האחרונות נאלצו לחבור לאחרות כדי לשמור על קיומן. ולגבי שתיהן לא ברור איך ואם יתמודדו בבחירות הבאות.

יד הגורל גם הביאה שהקריסה המפוארת הזאת נפלה במשמרת של דאבל פרץ: גם הרב רפי וגם עמיר.

הבית נשבר ואנחנו נמלטנו?

הבדיחה הידועה מדברת על זה שכאשר שני יהודים מגיעים לאי בודד, הם מקימים שלושה בתי כנסת: כל אחד לעצמו ואז יש עוד אחד, ששניהם לא יכנסו אליו. 

כבר שנים ארוכות שהציבור הדתי-לאומי מתקשה להתגבש ליחידה פוליטית אחת. אחרי החיבור הראשוני של המפד"ל בשנת 1956 הצליחה המפלגה במשך שנים לשמור על כוחה (10-12 מנדטים) אך מאז שנות ה-80 מכת הפילוגים והפיצולים הפכה לעניין שבשגרה, כך שלעיתים רצים עוד 2-3 מפלגות במקביל, כל פעם עם זווית אחרת: יותר דתית, יותר ליברלית, יותר "ימנית".

הרב פרץ מבהיר: זה מה שהתכוונתי לגבי גיוס נשים

צילום: הרב פרץ מבהיר: זה מה שהתכוונתי לגבי גיוס נשים

כמה דיו נשפך על כוונות האיחוד בין הבית היהודי לבין האיחוד הלאומי. מפגשים נעשו, לחיצות ידיים נלחצו והסכמים נחתמו. לכאורה גם כעת יש הסכם חתום בין הרב רפי פרץ לבין בצלאל סמוטריץ' לאיחוד שתי המפלגות באופן מוחלט. הקמת מנגנון אחד משותף, מרכז מפלגה אחד וכמובן ראש מפלגה אחד.

מדוע כל זה לא קרה? שתי המפלגות מאשימות האחת את השנייה והעריקה של פרץ לתוך ממשלת נתניהו-גנץ, בזמן ששאר חמשת חבריו נשארו באופוזיציה, לא תרמה בלשון מעטה לאמון בין הצדדים.

באיחוד הלאומי מבהירים – יש רק מקום למפלגה ציונית-דתית אחת. הם לא יקבלו עוד ריצה משותפת עם הבית היהודי רק כ"איחוד טכני". גורם המפלגה אומר שהציבור ממילא לא מכיר את ההבדלים ושבע ממלחמות פנים-מגזריים. הוא אומר שאין סיבה שהמיינסטריים המגזרי לא ישב יחד, או כמו שהוא אמר: "תומכי נועם ואנשי נאמני תורה ועבודה לא יבואו, אבל הרוב באמצע".

לכאורה כך אומרים בבית היהודי. רק השבוע אמר מנכ"ל המפלגה, ניר אורבך במפגש זום עם פעילים: "קוראים לאיחוד הלאומי: בואו נשב ונעשה פריימריז לראשות המפלגה ולרשימה. זה לא מאוחר." הוא חזר וטען שיש כבר 90% הסכמה ואפשר לגשר על הפער."

אז שוב חוזרת השאלה למה זה לא קורה? לאיחוד הלאומי התשובה ברורה: "הרב רפי יודע שהוא יפסיד לסמוטריץ' ולכן נמנע מהתמודדות".

אך קונספירציה אחרת שעוברת בקרב אנשי הבית היהודי מדברת על משהו אחר. מהלך מתוכנן של המנכ"ל אורבך להדחת השר פרץ מראשות המפלגה, לקיחת תפקיד היו"ר על עצמו ושיריון ע"י בנט ברשימת ימינה כנציג הבית היהודי. אורבך הרי קרוב עדיין לבנט ושקד ועוד נחשב "איש אמונם" ולכן יהיה פשוט יותר לבצע את המהלך הזה.

העדויות מדברות שאורבך מסתובב בשטח המפלגתי ומכין את הקרקע לקראת פוטץ' אפשרי. ההנחה של אורבך היא שהרב פרץ "מחוק" בתוך ימינה ורק הוא יוכל לקבל שיריון ובכך להציל את הבית היהודי מהיעלמות. רמז לכך נאמר על ידו באותה שיחת זום השבוע: "בבחירות הבאות "הבית היהודי" לא יישאר לבד. הערכה שלי- תהיה ריצה משותפת."

כמובן שבסביבתו של אורבך מכחישים את העניין ואומרים על הטענות שהן לא רציניות ואין מה להתייחס.

באיחוד הלאומי הבהירו לבנט שמבחינתם מדובר בסדין אדום. הם לא יסכימו לתת מקום לעוד מפלגה דתית בתוך ההרכב של ימינה: "אורבך מוזמן לקבל מקום אצל הימין החדש, אבל לא בתור נציג של מפלגה שלישית".

אז האם תמה תקופת הבית היהודי על המפה הפוליטית, מאוד ייתכן כי מערכת הבחירות הקרובה והקונסטלציה הפוליטית שתיווצר בימין תכריע את הכף. מה שבטוח – מתחת לפני השטח, ממש לא שקט. 

הסיעה התפצלה לשתיים

גם המתח במפלגת העבודה עולה, ושם זה לגמרי מעל לפני השטח.

ביום ראשון הקרוב תחליט ועידת המפלגה, גוף שמונה כ-3,500 חברים האם לאשר את בקשתו של יו"ר המפלגה, השר עמיר פרץ, לקיים את הבחירות הפנימיות רק בפורום הזה ולא בקרב כל מתפקדי המפלגה המונה מעל 40 אלף איש. 

כך נוצר מצב של סיעה עם שלושה ח"כים עם גישות מנוגדות: שני השרים, פרץ ושמולי מול הח"כית מרב מיכאלי.

מיכאלי כועסת. מאוד. והיא לא חוסכת במילים נגד ראש מפלגתה: "הובלת את המפלגה לשפל חסר תקדים ולסכנה להמשך קיומה; פגעת בשמה פגיעה אנושה; יצרת קרע בין חברי הכנסת לבין המצביעים והמתפקדים"

כשתשאלו אותה האם תעזוב את המפלגה התשובה חד משמעית לא. היא נשארת להיאבק על מפלגה שבעינה היא הלב של השמאל הציוני הישראלי. לשיטתה שפרץ ושמולי יעזבו כי ממילא הם אינם "חלק ממפלגת העבודה". ומבחינתה, היא מזמינה אותם לעבור מפלגה (ועוקצת את פרץ שזה לא יהיה פעם ראשונה..)

הסיבה שכל זה גם מתפרץ עכשיו זה מכיוון שלפי חוקת המפלגה, אם לאחר הבחירות לכנסת, יו"ר המפלגה לא מרכיב ממשלה, על המפלגה לקיים בחירות חדשות לראשות המפלגה תוך 14 חודשים. עמיר פרץ התמודד כיו"ר בבחירות לכנסת ה-22 שהיו בספטמבר 2019 וכידוע לא הרכיב ממשלה (וגם לא בבחירות לכנסת ה-23 במרץ 2020) ולכן יש לקיים את הבחירות המפלגתיות עד נובמבר הנוכחי, והתאריך הרשמי כבר עבר.

כעת יצטרכו חברי הוועידה להחליט, האם להמשיך לתת לפרץ ושמולי להתוות את הדרך, כנראה לאיחוד עם מפלגה אחרת או להקשיב למיכאלי ולצאת לדרך חדשה: "מפלגת העבודה זקוקה לכוחות חדשים, מנהיגות ומנהיגים חדשים, שלא מעוניינות להטמיע אותה בתוך מפלגה אחרת אלא לחדש אותה ולהצעיד אותה ואת מדינת ישראל קדימה".

ועם כל הציניות הפוליטית, אולי לא מדובר בעוד מפלגה שנאבקת על דרכה. שכנראה הסמליות פה גדולה יותר.