מרים פרץ: אני לא רוצה שיכירו אותי, לא רוצה לבוא לשום במה

מרים פרץ ששכלה את שני בניה אמרה על הניגון שביגון. "לא בחרתי בזה, הייתי מעדיפה להישאר בביתי עם ילדיי, אבל לפעמים קורא לך הקול. אנחנו צריכים לקום מהמקום שלנו, לא להישאר בכאב בחורבן"

מרים פרץ: אני לא רוצה שיכירו אותי, לא רוצה לבוא לשום במה
  מרים פרץ בכנס 'ארץ חמדה' (ארץ חמדה)

ערב עיון ולימוד בנושא "קדושה אני מבקש" נערך בחיפה ביוזמת מכון 'ארץ חמדה', בהשתתפות מאות אנשים.

הערב נפתח בדבריה המרגשים של מרים פרץ שהתייחסותה לשכול המלווה אותה: "ממש לא בחרתי בזה. הייתי מעדיפה להישאר בביתי עם ילדיי, אבל יש מציאות שחנה סנש כתבה עלייה "קול קרא והלכתי". לפעמים קורא לך הקול.

"בפרשת המסעות כתוב: 'וייסעו ויחנו'. לכל אחד שיושב כאן יש מסע אישי, אין אחד שאין לו מסע כזה. הרבה פעמים אנחנו נדרשים לעצור מהמסע ולהביט אחורה. כשאני מביטה, אני אומרת לקב"ה שאני לא רוצה שיכירו אותי. אני לא רוצה לבוא לשום במה, זו לא התבנית שלי. אבל אם זה מה שנדרש אני הולכת עם המסע הזה".

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

פרץ סיפרה כי טייס בחיל האוויר שאל אותה לאחרונה שאלה שהייתה עבורה קשה נוקבת: "כשאת רואה שמכים חייל, זה היה שווה שבנייך נהרגו?"."יש שאלות אמוניות גדולות, ואני אומרת לקב"ה שציפיתי שהוא יהיה בסדר איתי, כי אני מקיימת את מצוותיו.

"אבל יש שאלה פשוטה, כאשר אדם נפגש ברחוב עם אדם, הוא שואל אותו: מה שלומך? ואז הדבר הכי גדול שהוא רוצה לדבר איתו זה על הילדים. אם שואלים משפחה שכולה כמה ילדים יש לה, זו שאלה באמת קשה. את מי אתה סופר עכשיו – את החיים או המתים? יש משפחות שכולות שכשנהרג ילד הן עוקרות מהבית שלהן. הן לא מסוגלות לחיות עם הדיכאון עם הקירות, עם המיטה שלו. לעומתן יש משפחות שיש להם בתוך הבית חדר אליו אף אחד לא נכנס.

הזמן קפא בו. העולם נעצר באותו יום והמשפחות רוצות לשמר את הרגע הזה. אבל יש משפחות שאין להם חדר, כמו המשפחה שלי, והילדים הם בכל הבית והרוח שלהם בכל מקום. לכן כששואלים אותי כמה ילדים יש לי? אני לא מתבלבלת. אני אומרת שישה ילדים, שניים נפלו במערכה על הארץ הזאת, הם אינם בגוף אבל הם ישנם ברוח. הרוח לא נעקרת, היא נושבת בכל דור ודור ומקבלת פנים חדשות וגוונים חדשים של גבורה ושליחות.

לטענתה, מנהיג צריך שיהיה לו בחייו ים ומדבר. "במדבר אתה מדבר, שואל את השאלות הגדולות של חייך 'למה בחרתי להילחם ולהיות שותף בבניית הארץ הזאת?' הבירור הזה הוא בבחינת בניית בית – אתה בונה את יסודות הבית, היסודות הם השאלות היהודיות שאנחנו שואלים את עצמנו. מנהיג צריך גם ים, שיהיה בו שקט שלווה. במלחמת לבנון השנייה החיילים של אלירז קיללו את המדינה הזאת ששלחה אותם בלי נשק ובלי אוכל אלירז עמד לידם בשלווה וללא פופולאריות ואמר להם  – תסמכו עליי, אני כאן ואני אדאג לכם.

כשבנו של דוד המלך היה חולה הוא לא אכל, הוא ישב על הרצפה והתפלל. אבל כשבנו מת הוא קם. אנחנו צריכים לקום מהמקום שלנו, לא להישאר בכאב בחורבן. כששאלו את דוד המלך מדוע הוא קם ואכל כשבנו מת? תשובתו הייתה 'הילד איננו. האוכל להשיבו?'. כשאני הולכת לילדים שלי אני נעמדת בגאווה, אני רואה את חיילי צה"ל ואומרת 'יש מי שיגן עליי, זה הבית שלי אין ארץ אחרת זה המקום שלי'.

פרץ סיכמה ופנתה למשתתפים: "קל לנו לאהוב מי שאוהב אותנו ואת מי שלידנו. אבל אנחנו צריכים לאהוב גם את מי שלא אוהב אותנו".

לאחר מכן עלה הרב רא"ם הכהן רב הישוב וראש ישיבת ההסדר עתניאל לדבר בנושא קידוש השם בחיים ובמוות, דרך פרשת המזבח והעקדה.

ראש מכון 'ארץ חמדה', הרב יוסף כרמל:" ערב העיון המרגש מהווה נדבך נוסף מתוך שרשרת פעילויות של מכון 'ארץ חמדה' במטרה להגביר תורה וזהות יהודית בארץ ובתפוצות".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
רעיון - להריץ אותה לנשיאות
יעקב | 22-07-2013 12:29
מי מרים את הכפפה?
2
אישה דגולה, צריכים עוד כמה כמוה בארץ ואנו מסודרים
אשר | 22-07-2013 17:53