הרבנים שכתבו לא לדבר עם הרפורמים הם לא נגד הרב אליעזר מלמד, חלילה. הם מעריכים אותו מאוד, אוהבים אותו ונהנים מתורתו.

לדעתם זו הייתה טעות להיפגש עם רבה רפורמית. וכיון שהוא נפגש איתה ברבים, הם אומרים ברבים את דעתם על כך באופן הכי מכובד שיש.

גדולי הרבנים לאורך הדורות כתבו את דעתם על הסכנה שבשיח עם התנועה הרפורמית מתוך אחריות על עם ישראל. החתם סופר ראה איך התנועה הרפורמית ויתרה על ארץ ישראל וירושלים. איך היא מנסה לחקות את תרבות הגויים. באיזו זחיחות הם מרשים לעצמם לחלוק על משה רבינו. והבין שמרה תהיה אחריתה.

את אשר ראו חכמי ישראל בעיני רוחם, ראינו במו עינינו. ראינו אותם מתנגדים לקמת המדינה, מתנגדים לעליה. ראינו איך התנועה הזו הרסה את יהדות ארצות הברית – 70% התבוללות בארה"ב בקהילות שלהם. 50% מהצעירים והצעירות לא מתחתן. הקהילות שלהם דועכות, בתי הכנסת נסגרים. הנוער לא מרגיש שייך ליהדות.

כל בר דעת רואה שהם גוזרים על עצמם כיליון תוך דור או שניים. אחרי הכישלון המהדהד בארצות הברית הם היו צריכים לבא בענווה ולומר טעינו. היו צריכים לבוא בענווה לרב אליעזר מלמד כדי ללמוד ממנו על ההצלחה הגדולה שלו בחינוך מאות תלמידים בישיבת הר ברכה. ללמוד ממנו איך ליישב את ארץ ישראל בהצלחה. ללמוד ממנו איך לכתוב עשרות ספרי הלכה שמדברים אל הקהל.

הבעיה הגדולה היא שהם לא באים ללמוד ממנו או ממישהו אחר כלום, הם באים לחנך אותנו ללכת בדרכם הקלוקלת. הם מנסים פעם אחר פעם לכפות עלינו את התרבות שנכשלה שלהם באמצעות הבג"צ. חמש פעמים הם עתרו נגדי לבג"צ כדי שאדקלם את הסיסמאות שלהם. כך הם עשו לרבנים אחרים, כך הם עשו לישיבות ולארגוני יהדות, כך הם מנסים לעשות כעת לרב הראשי לישראל.

עם אלה אין לנו שיג ושיח. אם הם היו באים בענווה ללמוד מההצלחה של היהדות בארץ ישראל. אם הם היו באים ללמוד מההצלחה של בניין הישיבות, בניין ארץ ישראל, כל הרבנים היו שותפים לדעתו של הרב מלמד. כשהם באים לחנך אותנו בהתנשאות בזחיחות ובכפיה, אנחנו אומרים להם בנימוס. לא תודה.