הרב אמנון בזק, מרבני הר עציון, תוקף את מכתב הרבנים שיצא היום (שלישי) נגד הרב אליעזר מלמד ומכנה אותו "פאשקוויל". לדברי הרב בזק, מדובר בתופעה מצערת שחדרה לציונות הדתית מהתרבות החרדית.

דבריו של הרב בזק מגיעים מספר שעות אחרי המכתב נגד הרב אליעזר מלמד, בו קוראים ראשי ישיבות ורבני קהילות שלא לשתף כל פעולה עם התנועה הרפורמית. המכתב מגיע מספר ימים אחרי המתקפה של הרב הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, נגד הרב מלמד, בעקבות פגישתו עם רבה רפורמית.

דבריו המלאים של הרב אמנון בזק

אחת התופעות המצערות שחדרו לאחרונה מן התרבות החרדית לציונות הדתית היא הפאשקעוילים, מודעות גדולות בניסוחים חריפים שעליהם מחתימים רבנים נגד עמדות תורניות אחרות.

הקורבן התורן של התופעה הוא הרב אליעזר מלמד שליט"א, מגדולי תלמידי החכמים ומפיצי התורה בעולמנו, שהעז להשתתף במפגש יחד עם רבה רפורמית מקהילה בצרפת.

לאחר דברים חריפים שאמר עליו לא מכבר הראשון לציון, גם רבנים מן האגף החרד"לי החליטו להשתתף במתקפה עליו, מבלי אפילו להזכירו בשמו, ואף טענו כלפיו ש"יש בזה חילול השם נורא".

הפאשקעויל מעורר צער משני היבטים. ראשית, לעצם הקונספט. האם אי אפשר לקיים מחלוקת עניינית לגופם של דברים? מה התועלת בהחתמת רבנים באופן הפוגע בכבודו של רב, שאיש אינו מטיל ספק בגדלותו בתורה, ביושרו וביראת השמים שלו?

מי שמתנגד לדרכו, יכול לבטא את עמדתו בצורה עניינית ומכובדת, בכתב או בעל פה. פאשקעוויל איננו מוסיף רצינות לדיון, אלא רק יוצר תחושה של מאבק כוחני וניסיון להשתקת עמדות שונות בתורה עולם התורה הציוני. צורת התייחסות כזו, כשהיא מופנית כלפי תלמיד חכם כמו הרב מלמד, מחנכת לחוסר כבוד כלפי תלמידי חכמים ולחוסר סובלנות כלפי דעות תורניות שונות.

שנית, לגופו של עניין: האם באמת יש נזק כל כך חמור ממפגשים כאלה, העולה על התועלת שבהם, המצדיק נקיטת צעד חריף כל כך? התועלת הרי ברורה לכול – העמקת הקירוב והאחדות בתוך עם ישראל. הנזק, לעומת זאת, לוט בערפל: קשה לראות נהירה לקהילות רפורמיות בעקבות מפגשים כאלה, ובכלל, האתגרים הגדולים העומדת לפתחה של היהדות הם לא התפיסות הרפורמיות, אלא החילון.

במיוחד הדברים נוגעים לקהילות רפורמיות בחו"ל, שאמנם אינן מונעות לצערנו תופעות התבוללות, אך מצד שני הן שומרות על זיקה יהודית מינימלית לאלו שהתרחקו עד מאוד משורשיהם. לו הייתה התנועה הרפורמית מפסיקה את פעילותה לחלוטין, התוצאה הרווחת לא הייתה חזרה המונית לעולם האורתודוכסי, אלא הסרת הנים האחרון שעוד קשר אלפים ורבבות לשורשם היהודי.

אולם גם מי שחושב שהמאבק נגד הרפורמים במאה ה-19 אכן רלוונטי גם היום, אינו יכול להתעלם מכך שבמציאות השונה והמורכבת כיום, עמדתו של הרב מלמד ראויה ליחס רציני הרבה יותר מאשר פאשקעויל.