חצי מיליארד עופות נודדים כעת דרך ארץ ישראל מאירופה ואסיה לאפריקה החמה לתקופת החורף. כדאי להתבונן קצת על התופעה המדהימה הזאת גם כי היא פלא מדהים, וגם בגלל שהנביא ממשיל את החזרה של יהודים לארץ ישראל לנדידת העופות: "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם" (ישעיה ס ח).
אחד הדברים הפלאיים הוא לראות שלא רק ציפורים נודדות. גם דגים נודדים במסלול קבוע למקומות שעתיד להיות שם אוכל, או למקומות שעתידים להיקבץ שם מאות אלפים או מיליונים מהם בשביל להתרבות.
פינגווינים יוצאים מהים ממקומות שונים ומתקבצים בעשרות אלפיהם במקום מסויים בשביל להתרבות. כך מתקבצים עשרות אלפי פלמינגו להתרבות באזור בריכות מלח להגן על צאצאיהם.
אצל היונים ינדוד הזכר מאות קילומטרים בשביל לחזור לבת זוגו. בעלי חיים יוצאים מהקן שלהם, נודדים עשרות קילומטרים כדי למצוא מזון וינווטו חזרה במדויק לקן ולגוזלים שלהם שמחכים להם לאוכל, למרות שחלק גדול מהנדידה היה בים הפתוח שאין בו נקודות ציון.
כל הניווט הזה הוא לא נרכש ולא נלמד אלא מולד. הוא טבוע בתת מודע של העופות שאין להם לא מפות ולא מצפנים. והן יודעות לנווט ממרחקים עצומים ולהגיע בדיוק למקום שהן צריכות להגיע.
כך הוא גם בעם ישראל בדורות האחרונים, תשוקה פנימית בלתי מוסברת בהגיון חיצוני מושכת אותם לארץ ישראל. למקום בו הם נוצרו, למקום שבו תלוי המשך החיים של העם שלהם. חוזרים לביתם ולארצם.
יש משהו בנדידת כל העופות והדגים ובמיוחד בפרפרים שחייהם קצרים מאוד. כשמתרחשת נדידת פרפרים, היא נדידה רב דורית. הפרפר שיוצא מדרום אפריקה בדרכו לסקנדיביה הוא לא הפרפר שמגיע.
הדור הראשון מעופף חלק מהדרך, מטיל ביצים בסוף הקטע שלו על הצמחים שמתאימים לזחלים שלו ומסיים את חלקו. מהביצים יוצאים זחלים ומהם מתגלמים ויוצאים פרפרים שממשיכים עוד שלב במסלול. כל פרט תורם את חלקו לטובת הכלל ולקיום המסע שמאפשר את קיום המין של הפרפרים. "המימוש העצמי" שלהם הוא בשילוב עם הכלל.
כך זה גם עם בני אדם, מי שיבקש מימוש עצמי מנותק, מי שלא רוצה להקים משפחה וללדת ילדים. מי שלא רוצה לעלות לארץ ישראל – מימש משהו קטן והפסיד את הדבר האמיתי, השליחות של העם לקידום העולם "לך לך מארצך.. ואעשך לגוי גדול.. ונברכו בך כל משפחות האדמה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
