במהלך פעילות סינון עפר ארכיאולוגי המתקיימת בגן הלאומי עמק צורים בחסות עמותת אל עיר דוד יחד עם רשות הטבע והגנים, התגלה לאחרונה חותם אבן ועליו חרות דיוקנו של אל השמש היווני אפולו. לדברי החוקרים מדובר בממצא מפתיע ונדיר שכן עד היום התגלו בחפירות ירושלים מתקופת הבית השני רק שתי גמות חותם מסוג זה. 

החותם (גמה) ששובץ בעבר בתוך טבעת, מתוארך לסוף ימי בית המקדש השני (המאה הראשונה לספירה) והוא עשוי אבן ישפה (jasper) בצבע חום כהה עם שרידי שכבה צהובה – חומה בהירה ולבנה. 

הגמה הזעירה עשויה צורה אובלית באורך מירבי של 13 מ"מ, ברוחב מירבי של 11 מ"מ ובעובי של 3 מ"מ. על הגמה ששימשה לחתימת חוזים ומכתבים, סחורות או צרורות כסף, חרות ראשו של אפולו מצדודית פניו השמאלית: שיער ארוך גולש על צוואר רחב דמוי עמוד, אף גדול, שפתיים עבות וסנטר קטן ובולט. השיער מעוצב על הקרקפת בסדרת קווים מקבילים היורדים על המצח ומופנים לקודקוד. קו אחד מסמן פאה שמכסה אוזן, וסדרות ארוכות של תלתלים מאחורי הצוואר ועל השכם השמאלי. בקצה התחתון של החריתה מופיעים מספר קווים דקים הניצבים באלכסון זה לזה ומסמנים את קצה הבגד ואת קצה הגוף.

לדעת החוקרים – הארכיאולוג העצמאי אלי שוקרון, פרופ' שוע אמוראי-שטרק והארכאולוגית הבכירה מלכה הרשקוביץ, למרות שמדובר באל המזוהה עם התרבויות היוניות והרומיות, ניתן לומר בסבירות גבוהה מאד כי מי שענד את הטבעת עם דיוקנו של אפולו, היה דווקא יהודי. 

לדברי הארכאולוג אלי שוקרון אשר ניהל את החפירה שבה נתגלה הממצא: "נדיר למצוא גמות חותם שנושאות את דמותו של האל אפולו באתרים המזוהים עם האוכלוסייה היהודית. עד היום נמצאו שתי גמות כאלה במצדה, עוד אחת בירושלים בתוך גלוסקמה (תיבת קבורה) בקבר יהודי בהר הצופים, והגמה הנוכחית שנחשפת בסמיכות רבה להר הבית ולבית המקדש שעמד על תילו בתקופת השימוש בה".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(אליהו ינאי עיר דוד)

לדברי שוקרון: "כשמצאנו את הגמה שאלנו את עצמנו מה עושה אפולו בירושלים, ולמה שיהודי יענוד טבעת עם דיוקנו של אל זר? התשובה לכך לדעתנו נעוצה בעובדה שהאדם שענד את הטבעת, עשה זאת לא כאקט פולחני שמבטא את אמונתו הדתית, אלא מתוך רצון ליהנות מהשפעת האלמנטים שדמותו של אפולו מייצגת: אור, טוהר, בריאות והצלחה".  

חוקרת הגמות פרופ' שוע אמוראי-שטרק אמרה: "בתקופה זו, של סוף ימי הבית השני, אל השמש אפולו היה מהאלים האהודים במזרח הקרוב. מבין תחומי אחריותו של אל זה, סביר להניח שתחום ההקשר עם השמש והאור קסם לחלק מיהודי התקופה כיוון שהאלמנט של אור מול חושך נכח באופן בולט מאד בתפיסת העולם היהודית באותם ימים".

"העובדה שבגמה הנוכחית בעל המלאכה השאיר את הרובד הצהוב – זהוב וחום בהיר על שיער האל, מעידה כנראה על רצונו להדגיש את היבט האור בדמותו ואת ההילה שאפפה את ראשו. הבחירה באבן כהה עם הבהירות הצהובה בשיער, מעלה את האפשרות כי יוצרי הגמה ביקשו להדגיש את ההיבט הדיכוטומי של אור וחושך".

יעל האיתן – עיר דוד