אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

תתבגרו | משבר הקורונה הזדמנות לשינוי הבגרויות

אם אנחנו רוצים לגדל דור אחר, דור שמאמין בכבוד ואמון, בהדדיות וביצירתיות, כזה שיכול להתגמש ולהתאים את עצמו לתנאי השטח המשתנים תכופות – למה להמשיך להשתמש בבחינות הבגרות ככרטיס הכניסה הכמעט בלעדי לחיים האקדמאיים?

תתבגרו | משבר הקורונה הזדמנות לשינוי הבגרויות
  אילוסטרציה (צילום: נעם רבקין פאנטון/ פלאש 90)

למשבר הקורונה שתוקף אותנו ב- 3/4 השנה האחרונה יש אימפקט אדיר על תחושת הביטחון שלנו, על החששות שלנו, על הדאגה הכלכלית שלנו וגם על ההבנה שמערכת החינוך חייבת, פשוט חייבת להשתנות.

הלמידה שנכנסה הביתה ברגע, התפקיד ההורי שזלג הרבה מעבר למתוכנן, הפערים המתרחבים בין תלמידים מאזורים גיאוגרפיים שונים – מסמנים שאנחנו על הקו האדום ושהצד השני של המשבר צריך להראות אחרת.

עוד באותו נושא

מבצע ״מגן חינוך״ לכיתות א׳ -ד׳: עמדות בדיקה למורים

לא להשאיר את התיכוניסטים בימי הביניים

במהלך השנים, חוסר שביעות הרצון והטרוניות של אנשי חינוך, הורים, מורים ותלמידים הושתקו כנראה באותה מידה שעלו, ואילו הפעם, בהליכה המשותפת בנהר הקורונה יש הרגשה שיותר אנשים מבינים שכמו שחיי היומיום שלנו משתנים במגוון תחומים – גם התשתיות צריכות לעבור טרנספורמציה, ושהמוכר לנו לא בהכרח משרת אותנו יותר.

ארגונים עסקיים וגופים ציבוריים שלא האמינו שהעובדים שלהם ינהלו פרויקטים ויניבו תפוקות איכותיות מהסלון הביתי – ראו שהדבר אפשרי אז למה שנשאיר את תלמידי השכבות הגבוהות תקועים בימי הביניים?

האם שינון ידע והיכולת לשפוך אותו על הדף היא מיומנות שתתן למבוגרים של המחר את הכלים שלהם יהיו זקוקים כאזרחים, כבעלי משפחות וכעובדים בשוק התעסוקה האג'ילי שמשתנה בלי הרף? כנראה שלא.

מתח ועומס לא מקדמים למידה יעילה

כבר עשורים שהאפקטיביות של בחינות הבגרות שנויה במחלוקת, ובעשור הנוכחי וגם בזה שלפניו היו ניסיונות לצמצום מקצועות או להחיל הגרלות אבל כל עוד השינוי לא מנוהל היטב – הסובבים צועקים 'גוועלד' ורוצים להריץ את הזמן אחורנית.

גם עכשיו, בימי הקורונה המאתגרים, ימים של סגר, של בית, של ריחוק חברתי, כשיש שינוי מהותי באורחות החיים שלנו והידלדלות במילוי הצרכים הבסיסיים שלנו – ברור שהשיטה צריכה להיות אחרת.

קובעי המדיניות והמוסדות האקדמיים שאליהם כולנו נושאים פנים צריכים לקחת בחשבון שקשה לצפות ללמידה משמעותית מבני הנוער שמעידים, יותר מהרגיל לגיל, על מתח, חרדה ודיכאון.

למידה והתפתחות, מימוש הפוטנציאל שכולנו מכוונים אליו והגשמה עצמית יוכלו לקרות רק אחרי שהם ירגישו מוגנים, מובנים, שייכים ומוערכים.

להפוך את המינוס לפלוס

מתוך נקודת המבט הזו – להעדיף בחינות בגרות המאוחסנות בכספות כדי לפקח על טוהר הבחינות הוא מצב שמייצר מראש אווירה של חשדנות וחוסר אמון. ערכים שלא נוסכים תחושת ביטחון או ערך בקרב הנבחנים, אף פעם, ובוודאי שלא בימים האלה.

אבל אם יעתיקו אתם שואלים? שיעתיקו – זה לא יקרה לעד. הם יגיעו לאוניברסיטה או למכללה על בסיס סינון ראשוני אבל כנראה לא יוכלו לצלוח את כל הדרך אל התואר אם הם חסרים את הידע או הכישורים שנחוצים להם. זו תהיה תוצאה הגיונית שהם יאלצו להתמודד איתה אם נתווך אותה כבר עכשיו.

מסלול עוקף בגרות

אז מה יכולה להיות חלופה טובה? מתוך המבט אל העתיד שמשתנה לנו מול העיניים גם לפני המשבר – אנחנו עדים ללמידת עמיתים או ללמידה עצמאית שמתאפשרת בשל הנגישות המיידית למגוון עצום של מידע ומאגרי תוכן.

בדיוק כשם שמתכנתים מבלים שליש משעות העבודה שלהם כדי לחפש פונקציה לא מוכרת או אלגוריתם שהלך לאיבוד בפורומים מקצועיים, מדענים נעזרים במאגר שיתופי בינלאומי כדי למצוא מאמרים בתחומי המחקר שלהם או מחקרים שכבר התחילו, מהנדסים חוברים לקולגות בארגון גלובלי כדי לזרז פרויקטים ורופאים מתמחים מתייעצים עם הבכירים על המיקום המדויק לחיתוך – גם בני הנוער שלנו יכולים להיות שם. נכון שצריך לבסס ידע אבל ברור יותר מתמיד שמה שחשוב הם אסטרטגיות הלמידה, עידוד לסקרנות בריאה, חינוך לגמישות, העלאת המוטיבציה להצלחה ותמיכה ביכולת הרגשית לעבוד ביחד וכשצריך, לבקש עזרה.

אם נסמוך על היכולת של התלמידים לשתף, להתייעץ ולהיעזר, נוכל לאפשר להם ליהנות מעבודה בקבוצות, מבחירה של נושא מסוים בתחום הדעת הנלמד, משילוב  למידות שנעשו במהלך השנים יחד עם עבודת חקר אישית בליווי מרחוק של מורה מנחה ולהגיש עבודת גמר שהם גאים בה.

הכן עצמך ל(בחינות) החורף

ואם בכל זאת מחליטים להישאר החורף עם הבחינות הקיימות – בואו ניערך נכון ולא נתפלא שהם כאם כשם שאנו מופתעים כשיורד הגשם הראשון.

ניתן פקטור חיובי למי שנאלצים ללמוד תחת המגבלות הקיימות וחוסר הוודאות מתוך הבנה שבתקופה של משבר והסתגלות כולנו נמצאים בלמידה תוך כדי תנועה והעידוד הוא חלק חיוני להצלחה שלנו. אם אפשר לצמצם את מספר הבחינות ולהסתמך על הערכות בית ספריות – יהיה הדבר נכון יותר וישקף גם למנהלי בית הספר והמורים שהמערכת סוף סוף סומכת עליהם. כשסומכים עלינו אנחנו מרגישים ראויים ובעלי ערך, תחושה שאנחנו שואפים לשמר.

 

קרן ארצי, מנחת הורים ומשפחה, מכון אדלר ובעלת תואר במינהל ומדיניות החינוך

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו