ביום שהקב"ה קידשו למחילה סליחה וכפרה, וכך הפך עבורנו ליום תפילה ותחינה, של תיקון מעשים והחלטות חדשות, שעמנו מקיימו בדבקות עצומה ובאהבה אין קץ, אך לבש מימד חריג מפאת החששות, והאזהרות שניגזרו מפגיעת הנגיף מלא ציפייה שהחלטותינו החדשות תקחנה בחשבון מציאות קשה זו. אך נחלתי אכזבה קשה.

כרב, בשבועות האחרונים, בהם הופצצנו מכל עבר באזהרות, בדאגות בהגבלות, מצד רופאים, רבנים, מנהיגים פוליטיים ואחרים, עד כדי צמצום תפילותינו העלולות להדביק אותנו – לא בה' – אלא בנגיף, חיכיתי וציפיתי למשהו שבעיניי לא פחות חשוב אם לא יותר, והוא, להתעוררות רוחנית, קרי, לשמוע גם קולות הבוקעים מהמנהיגים הרוחניים, קולות הקוראים אותנו לחשבון נפש, המעוררים אותנו, ודורשים מאתנו לבחון את דרכנו.

אבל לא, המנהיגות הרוחנית הפכה לפקידים נספחים של משרד הבריאות. שמענו על פיקוח נפש, על 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', מצווה גדולה כמובן, אך היא אינה אלא אחת במכלול התורה, ו'אם תלכו עמי בקרי', העדר מאמץ הבנת דרכי השגחה, הצד הרוחני הנדרש ממנה אף לקול דממה דקה לא זכה. וכל זה ערב יום הכיפורים! גם הקולות הבודדים והחלושים שהעיזו לעורר את השאלה ענו לה בקול ענות חלושה, ולא הביאו לבחינה עמוקה של המצב.

מגיפות לאורך התנ"ך

אין בכוונתי להעמיד את עצמי כנביא או בן נביא, אלא שמתוך שזכיתי לשמש תלמידי חכמים זקנים אני מרגיש חובה לשתף כל המעוניין, לגישתם ז"ל כאשר נדרשו לעמוד במצבים מורכבים מעין שלנו, על מנת שנצליח לשים קץ לצרה הזו.

מגיפות מוזכרות לאורך כל התנ"ך, ושלוש מהן בתורה: במרגלים, בקורח ובזמרי ובנות מדין. ה'מאלפת' ביותר היא זו של קורח. היבטיה ההיסטוריים והאנושיים ידועים, אך הרוחניים, החברתיים ואף המטא-היסטוריים טעונים עדיין השלמת בירור.

רשמית, קרח ערער על החלטות משה רבינו באשר ראה במינוי אחיו ככהן גדול שחיתות שלטונית. תלונות מסוג זה לא פסו מן העולם. כל נסיון שכנוע, כל מאמץ השכנת שלום מצד משה רבינו נתקל בסירוב מוחלט של גאוות קרח. רק המבחן האלהי של הקטרת קטורת ישים קץ למחלוקת קורח ועדתו. אבל אף התערבות אלהית חריפה זו לא שכנעה את העם בצדקת דרכו של משה רבנו, ואינו מהסס להאשים משה ואהרן 'אתם המיתם את עם ה' '! אלא שבו ברגע זה באה תגובה אלהית ו'החל הנגף'.

ועוד שתי מגפות מוזכרות בתורה, אחת במרגלים 'וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה':'. והשנייה בפרשת זמרי 'וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה … וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף:'.

הרס עקרון תורני עליון

מבט קל על מגיפות אלה מגלה מיד שהן באו בעקבות הרס עקרון תורני עליון. הראשונה בגלל הכפירה במרכזיותה של ארץ ישראל בחיינו הלאומיים, השנייה בגלל הכפירה בשליחותו האלהית תורנית של משה רבינו ושל החלטותיו, והשלישית בגלל הזנות ושאר גילויי עריות המלווים בע"ז. ומכנה משותף וברור להם: שלושתם הביא הקב"ה באשר הרסנו דבר מה מאד יסודי בעולם הערכים היהודי.

הסתכלות כזו חייבת להנחות אותנו בתיקון מעשינו כעת. חיפוש ה'אשם' בוואהן שבסין, על אף שבטוחים אנו שמשם באה הצרה, וכקביעתו הנחרצת של פרס נובל לביולוגיה, אינה דרכנו אנו עם ישראל. כשדבר פוגע בנו, במעשינו הרעים אנו מפשפשים, וזהו כל יסוד התשובה, וכך יש לנהוג גם כיום. ואת מה שחורז את כל המגפות המוזכרות בתורה ונביאים, הוא שהן באות תמיד בגלל דבר מה הנוגד באופן יסודי, עקרוני ובוטה רצונו של הקב"ה. ומחלוקת קרח ועדתו חושפת לנו יותר מכל אחרת, שהן באות לא בגלל מעשים, אלא בגלל אופן חשיבה פסול באופן עקרוני ומחריד. הוא פוסל שליחותו האלהית של משה רבינו, ויושר הנהגתו ומאשים אותו ברקבון מוסרי כאשר הוא הרקוב מוסרית. דרכו של קורח פסולה מבחינה הגותית, מחשבתית.

כל הערכים המקודשים עורערו

לדאבוננו, אין צורך במאמצים גדולים כדי לעמוד על כשלונותינו ופשעינו. אין מנוס מלהצהיר קבל עם ועדה שכל הערכים המקודשים לעמנו עורערו על ידי מנהיגים כושלים בכל התחומים, וחולאי החברה מזכירים יותר מדי את שלושת המשברים הנ"ל שבעקבותיהם באו לא עליכם מגיפות על עמנו.

הקרע בין ימין ושמאל, בין המוכנים לוותר על א"י ובין המתנגדים, אינה אלא פרשת מרגלים נוסח מודרני! ואיננו נחלה בלעדית של החילוניות. העולם החרדי מסרב להכיר בהקמת מדינת ישראל כהתערבות אלהית בהיסטוריה, ומאידך בחוצפה שאין כדוגמתה בא בטענות אל המדינה שלמענה לא רק שלא עשה כלום, ואף לחם נגדה עשרות בשנים, ומעיז לטעון נגדה שהיא לא מתייחסת אליו כראוי! מה המדינה חייבת למי שפסל אותה תמיד ולא עשה דבר למענה?! וחלקים נכבדים מיהדות זו מעיזים היום לדבר על 'מרד' נגדה!

עמנו קרוע מבחינה ערכית ותרבותית, בין הדוגלים בתורה מן השמיים, ובין המערערים על כך. והנורא כיום הוא שאין זה מתפצל בין הקרויים 'דתיים' לקרויים 'חילוניים', אלא יש בעולם 'המשכילים הדתיים' השקפות ומהלכים רוחניים המערערים עד היסוד את רוב מסורות ישראל, ורבים מהם לא מהססים להפוך את התורה לתרבות הניתנת לעיצוב מחדש עפ"י האופנה האינטלקטואלית של אלו או אחרים, וכחצי מהציונות הדתית עיצבה את חייה הרוחניים עפ"י גחמות ואופנות אמריקאיות נוצריות שהולבשו מחלצות יהודיות.

דוגמא: הפמיניזם, אפילו הרדיקאלי שבו, צמח ופותח על ידי חלקים אלה מהציונות הדתית. מחקר תלמודי, פילוסופיה, פסיכולוגיה ועוד תפסו את מקומו של החינוך התורני אצל רבים מהם תוך חתירה לערער יסודות האמונה הדתית לדורותיה, והכל מתובל במגמות הפוסט-מודרניזם שיסודו כפירה בה' מעצם הגדרתו, ושאיפתו ערעור כל ערך, תוך קביעה מקיאבלית שכל איש קובע את ערכיו כאוות נפשו. אין עוד חטא, ואין עוד מקום לשינוי והתעלות.

יש יותר גילוי עריות מלהט"בים?

אבל על ההרס העיקרי אנו קוראים בכל יום כיפור במנחה: גילויי העריות. וכי יש יותר גילוי עריות מלהט"בים?! ואם עוד הציבור הרחוק מתורה לבדו היה עומד מאחורי 'הכשר' זה, היינו מטילים זאת על כנפי בורותם וחינוכם הקלוקל, אבל גם חלקים עצומים מהציבור הציוני דתי, במסווה של רחמנות כלפי 'מסכנות' זו, הרימו גבוה את דגל ה'הכשר', וחברו יחד עם החילוניות הגסה ביותר כדי להתיר מה שהקב"ה כינה 'תועבה', וכך להרוס את המשפחה את עתידו של העם.

'זכינו' השבוע להוכחה מוחצת לכך, בדמותו של איש המעיז להציג את עצמו כרב, הנותן הנחיות איך חולים אלה יכולים לחיות יחדיו ולגדל ילדים! למען האמת אני כועס יותר על אלו הממשיכים להכתירו בתואר 'רב' יותר ממה שאני כועס עליו. סך הכל הוא מזמין את הצבור לעבוד 'בל', לחזור לתקופות קדם-סינאיות, כאילו מתן תורה לא היה ולא נברא.

אם כן, בצער גדול עלינו להודות ששלושת הסיבות של שלושת המגיפה שבתורה מצויות בתוכנו. היש מקום א"כ להתפלא על המתרחש?!

ועם כל זאת, היה לפחות בפרשת קורח אהרן המקטיר קטורת כדי לשים קץ למגיפה, ואנו לא זכינו לקטורת כזו. כהנאה לחוש אמנם חומרי (בניגוד לראיה ולשמיעה), אך הפחות חומרי מכל החושים החומריים שלנו, שממנו נהנים הודות לריח החודר בפנימיותנו, מעמדו זה של הריח העולה ניחוח, מציב אותו בגבול בין רוחני לחומרי, וכך כ'קשר' ממש בין עליונים לתחתונים. לכן, בריח ניחוח העולה, יש משום התעלות, ביטול הצד החומרי הגס, ובירור הטוב העולה לפנימיות.

אבל פנימיותו של האדם היא מחשבותיו, רעיונותיו, חלומותיו ועוד, בקיצור נשמתו, ומטעם זה בדיוק, כשמחשבות פסולות מתפשטות בעולם, כשהרוח הנשגבה המיוחדת לנו נפגעת עמוקות, ובאה מגפה, אז לא ניתן לעצור בעדה אלא אם כן באה קטורת לשים קץ לריח הרע הנודף מהכשלון המוסרי והאמוני. ביום הכיפורים רצון התעלות זה מגיע לשיאו, והכהן הגדול, בקודש הקודשים מקטיר קטורת דקה מן הדקה, והחומר הגס נטחן הדק היטב היטב הדק כמתבקש מכל רע, ואז הוא יכול לשאת את תפילתו המיוחדת המתחננת לביטול כל גזירה קשה וכל מגיפה: 'אם שחונה תהא גשומה וגו' '.

מבחינה מחשבתית, חברתית, אינטלקטואלית ומוסרית הכל רקוב

לכן עלינו להבין שאם הקב"ה הביא כיום מגיפה כזאת, הפוגעת לא בעמנו בלבד אלא בעולם כולו, ובצורה שאין איש המצליח להתמודד איתה, והדבר גרם גם שכל המערכות החברתיות, הכלכליות, המדעיות, האינטלקטואליות ועוד קרסו, הוי אומר שמבחינה מחשבתית, חברתית, אינטלקטואלית ומוסרית הכל רקוב, ולכן הכל טעון תיקון יסודי. ומי יודע אם אין רמז בעובדה שנגיף זה המשתולל נושא שם 'קורונה' שפירושו כתר, לומר לנו שהקרן (מקורו של המונח הנ"ל) המבטא שפע, נהפך למגיפה באשר פגענו בכל נשגב וללא כל הבחנה. ואם מגיפה זו פגעה בכולם ללא כל אבחנה, דתי או לא דתי, ספרדי כאשכנזי, ימני כשמאלני, ואיני יודע עוד מה, הוי אומר שבכל חוגי עמנו נדרש תיקון יסודי ועמוק מבחינה מחשבתית, חברתית, אינטלקטואלית ומוסרית.

לא נהסס להצהיר: כל עולם התורה, כל העולם הפוליטי וכל עולם המחקרי, כולם זקוקים לתיקון נפש עמוק ביותר. עליהם להשיב לנו את הערכים היהודיים המקודשים, רק ככה נוכל לבלום את המגיפה. המנהיגות הישראלית, הפוליטית כרוחנית, מפגינים יחדיו אי הבנה משוועת של הניהול העולמי של הקב"ה.

ביקורת על המנהיגות הפוליטית מצויה לרוב, אין צורך שנשתתף גם אנחנו בחגיגה מפוקפקת זו. אבל מן המנהיגות הרוחנית העסוקה כל כולה במאמץ להציל שרידי הישגיה של הציונות הדתית מראשית המדינה (סטטוס קוו ועוד) והמתחפרת בשרידי מעוזיה השבריריים, ולא מרימה את דגל המאבק הרוחני ערכי אנו מצפים יותר.

דורנו דורש מאבק כדי לחולל את שינוי תפיסות עולם המקולקלות. גם העולם המדעי שלעיתים מתעטר בלא מעט שחצנות על הישגיו הרבים, הבין שיש גבולות ליכולותיו, ולא הצליח להבין מאיפה ואיך התחולל מה שהתרחש פה. זה זמננו. אנו עם ה', ואף חובתינו, להאיר את העולם כולו בראייה אמונית טהורה, והיא, שמגיפה זו תוצאה של מרידה בערכים אלהיים.

לצורך זה, יש להחזיר קודם כל את עמנו לאותם הערכים האלוהיים בכל המובנים של המילה ובכל המישורים, וכשנעשה זאת בצורה הנכונה, נזכה להתחבר עם הקב"ה בצורה הראויה, ואז תיטיב החתימה לנו ולכל עם ישראל בכל מקום שהוא בעזרת ה' ובישועתו.