זקנה וקורונה – השלכות קשות ופתרון יצירתי
ברחבי העולם מציינים היום את יום הקשיש הבינלאומי. תקופת הקורונה והסגר גורמים לניתוק ובדידות שפוגעים בתפקוד וברווחה הנפשית והפיזית של הקשישים. איך האמנות יכולה לעזור?
מגפת הקורונה שינתה את מציאות חייהם של האנשים הזקנים בישראל, כמו גם ברחבי העולם כולו. בשל גורמי הסיכון הרבים לתחלואה קשה ואף לתמותה, ננקטת מדיניות מחמירה של בידוד אוכלוסיה המתגוררת בבתי האבות ובקהילה, ושמירה מוקפדת על ריחוק חברתי ממנה.
הנחיות אלה נועדו כמובן להגן על האנשים הזקנים מפני נגיף הקורונה. אך מנגד, אי אפשר שלא לזהות את השלכותיהן הקשות על רווחתם הנפשית, תפקודם הכללי ובריאותם.
מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על עלייה ברמות הפחד והחרדה בקרב אנשים בגיל הזקנה, כמו גם בתחושת הבדידות, ברמות הדיכאון, בתחלואה ואף באבדנות. לצד זה, שלילת חופש התנועה וחופש הבחירה כיצד לנהל את שגרת היום, עשויים לעורר מחדש טראומות מן העבר, הקשורות במצבים של מצור, שבי וכליאה, כמו למשל זיכרונות מתקופת השואה.
בבתי האבות קיים גורם לחץ נוסף, הצוות המטפל, הנתון תחת עומס עבודה גדול וחרד לבריאותם שלהם ושל הדיירים מפני הידבקות במחלת הקורונה. כל אלה משפיעים גם כן על רגשותיהם של הדיירים ומעמיקים את הפגיעה ברווחתם הנפשית.
האמנות מיטיבה עם הנפש
בהינתן הגבלות הקורונה ישנו צורך בקרב אוכלוסיית האנשים הזקנים למציאת עוגנים חדשים, באמצעותם תוכל להביע עצמה ולהתמודד עם הקשיים הנפשיים, לצד שמירה על ההנחיות. כאן נכנסת האמנות לתמונה.
מחקרים הוכיחו כי לפעילות אמנותית, על תחומיה השונים, יש השפעה מיטיבה על הבריאות הנפשית והפיזית של בני האדם לאורך כל מעגל החיים. בגיל מבוגר היא מקבלת משמעות מיוחדת, שכן לא זו בלבד שהיא מדגישה את היכולות השמורות של האדם ואת תפקודיו הבריאים, היא אף מעודדת ומטפחת מיומנויות חדשות, ותורמת לצמיחה ולהתפתחות בגיל המבוגר.
פעילות אמנותית מסבה למשתתפים הזקנים תחושה של שליטה על חייהם ומעודדת אותם למעורבות חברתית משמעותית. אנשים המעורבים ביצירה אמנותית מבקרים פחות אצל רופאים, נוטלים פחות תרופות, נוטים פחות לנפילות ומצב רוחם לרוב טוב יותר. כמו כן הם מדווחים על תחושת בדידות נמוכה יותר בהשוואה לבני גילם שאינם עוסקים באמנות.
את האמנות ניתן לרתום גם ככלי טיפולי, כפי שעושה טיפול באמצעות אמנויות.
טיפול כזה מתבסס על תהליכי הבעה ויצירה לשם טיפוח כוחות הנפש של האנשים הזקנים וחיזוק כישורי ההתמודדות שלהם ברמה האישית והחברתית. השימוש באמנויות השונות מסייע לאנשים להתבטא בשפה שאינה מילולית בלבד ובאופן חווייתי.
ההתייחסות לתהליך היצירה ולתוצרים האמנותיים תורמת לחיזוק היכולת הקוגניטיבית והרגשית ולשיפור ההתמודדות עם תסמינים נפשיים ופיזיים, כגון מצבי לחץ, וחוויות טראומטיות, מחלות ועוד.
הזדמנות לבטא את הפחד
באמצעות טיפול קבוצתי ניתן להטיב מאוד עם אנשים בגיל הזיקנה ולסייע להם להתמודד עם הרגשת הבדידות המאפיינת רבים מהם. כאשר משולבים בטיפול תהליכי יצירה משותפים, הם מעניקים המחשה והדגשה להיבטים חשובים, כמו לכידות קבוצתית, שייכות, תמיכה ואינטימיות. המשתתפים נהנים מהשיתוף בחוויית היצירה, מהזדמנות לחוות רגעי הנאה משותפים ומתקשורת מגוונת שאינה מסתכמת רק בשפה המילולית.
בתקופה זו, שבה האנשים הזקנים מבודדים חברתית בשל החשש מפני הידבקות בנגיף הקורונה, יש חשיבות רבה לתמוך בהם באמצעות אמנויות ככלי טיפולי.
ההזדמנות לבטא את הפחד, המצוקה, הבדידות והעצב, אשר לא תמיד ניתנים לביטוי מלא ומדוייק באמצעות המילים, מסייעת להם לחלוק את רגשותיהם העמוקים והכמוסים ביותר. ההבעה האמנותית נעשית ב"מרחק אסתטי" המסייע למטופלים לחקור ולעבד תכנים נפשיים מורכבים ולפעמים קשים, אשר התייחסות מילולית ישירה עשוייה לגרום להם להצפה רגשית מאיימת.
שפת האמנות, שהיא שפה סימבולית, מאפשרת לקיחת מרחק פסיכולוגי ומכאן גם עיבוד של התכנים הללו מתוך עמדה שמורה ובטוחה.
ד"ר דברת הראל, היא מרצה בקריה האקדמית אונו – ביה"ס לחברה ואמנויות וחברת יה"ת. עוסקת למעלה מ-20 שנה בטיפול באנשים בגיל השלישי.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו