ערב ראש השנה וחתימת הסכם השלום עם איחוד האמירויות, התייחס ג'ארד קושנר, חתנו ויועצו הקרוב של הנשיא טראמפ, בשיחת תדרוך לעיתונאים, לתכנית המאה של טראמפ.

בנמקו את הטעמים להסכם השתמש קושנר בביטוי קיצוני להחריד. הוא אמר, כי אילולא תכנית המאה, "ישראל היתה אוכלת את כל הארץ". הוא הסביר, שתכנית המאה באה כדי להציל את פתרון שתי המדינות, אחרת, "אם הסטטוס קוו היה נשאר, בסופו של דבר, ישראל היתה אוכלת את כל השטח בגדה המערבית".

כמי שגדל על ברכי היהדות, יודע קושנר שהשימוש בביטוי "אוכלת" הוא שלילי ומעלה קונוטציה של חורבן. "ויקח את האש ואת המאכלת", מתאר הכתוב את עקידת יצחק, כשהמאכלת היא הסכין שנועדה לשחיטה. "ארץ אוכלת יושביה" כינו המרגלים את ארץ ישראל לאחר ששבו מהסיור בה, והענישו את העם כולו בנדידה של 40 שנה במדבר.

איש ואשה, אותיות י' ו-ה' מפרידות ביניהם. דרש רבי עקיבא, "זכו – שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתם".

הביטוי "אוכלת" איפוא, מקומם ומזעזע, כשהוא בא לתאר את מעשיה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון. הוא גם לא נכון. הניתן לומר שישראל "אוכלת" את שטחי הגדה המערבית, אם מוסדותיה, בכיריה ומנגנוניה, אינם מאפשרים זאת?

כל גבעה שלא נבנית כדין, מפונה על אתר על ידי המנהל האזרחי. כל ישוב שנבנה על קרקע פלשתינית, בין הוכשר מראש ובין אם מבקשים להכשירו בדיעבד, מוסר באבחת סכין על ידי בג"צ. מגבלות של הרחבת בניה מוטלות בפועל על ידי המנהל האזרחי.

הקמת ישובים נבלמה לחלוטין מזה עשורים שלמים. למרות שמדינת ישראל היא הריבון בשטח, היא משליטה ריסון עצמי מופרז, והכל על מנת שלא להפר את הסטטוס קוו. וכל זאת, בניגוד גמור לרשות הפלשתינית, אשר במימון אירופאי סוללת כבישים ובונה מבנים, חופרת בארות ונוטעת גפנים, תוך הפרה בוטה של הדין ובאופן שסותר מפורשות את ההסכמים בין ישראל לרשות הפלסטינית.

בכל ימות השנה אנו קוראים את הפסוק מויקרא: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּוֹר, וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר". אבל נכון הפסוק שבעתיים בימים הנוראים, בו אנו מבקשים מחילה מהקב"ה ומבקשים שיטיב עימנו בדין, כי עומדת לנו זכות אבות. ומסביר רש"י מדוע הפסוק מתחיל בסדר הפוך, מיעקב, כי די כי יזכור הקב"ה את הברית שכרת עם יעקב, ורק אם זו אינה מספקת, אזי הברית שכרת עם יצחק. ואם זו גם אין בה די, אזי הברית שכרת עם אברהם.

מעל הכל, אם לא תספיק לנו זכות האבות, תעמוד לנו זכות הארץ. הארץ אשר אבותינו נלחמו וחירפו נפשם עליה, הארץ שאנו מוסרים נפשנו עליה, הארץ על כל חבליה השונים, כולל יהודה ושומרון, שעמנו מיישב אותה והופך אותה מארץ לא זרועה לארץ זבת חלב ודבש.

הארץ אותה הבטיח הקב"ה לאברהם יצחק ויעקב ולזרעם עד עולם. זכותה של הארץ הזו עומדת לעם ישראל אל מול כל האבות כולם. קושנר, כמי שגדל ומגדל את ילדיו על ברכי היהדות, יודע עד כמה חשובה הארץ לעם ישראל. מי נתנה לנו, ומה ייעודנו לגביה. הוא גם יודע מהן העובדות הקיומיות של מדינת ישראל, שלולא נשלוט בשטחי יהודה ושומרון, אש אוכלתנו.

אמירתו של קושנר לגבי ישוב חבל זה על ידי ישראל אינה חדשה, ומאפיינת יהודים כה רבים אחרים בארץ ובעולם. אך כשהיא באה מיהודים שגדלו על המסורת, שכעת הפכו בעלי השפעה ומקבלי החלטות, יש בה כדי לעודד את הפלסטינים להתבצר בדרישותיהם, ומעניקה לגיטימציה ותחמושת לכל מבקרי ישראל וארגוני החרם.

רגע לפני יום הכיפורים, רגע לפני שישנן בתפילה את הפסוק "והארץ אזכור", ראוי שקושנר יתנער מאמירתו הקשה ויחזור לעמדת המקורות, שלמרות ההסכם החשוב שהתגבש, למדינת ישראל יש את הזכות ההיסטורית והחוקית על כל שטחי ארץ ישראל.

עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר עומדת בראש ארגון שורת הדין הנלחם למען מדינת ישראל בזירה המשפטית.