6 חודשים היה לממשלת ישראל להתכונן לחגי תשרי. ממחרת פורים, כשהקורונה נכנסה לחיינו באופן רשמי, ובטח שאחרי סגר של פסח, הייתה צריכה הממשלה להתחיל להתכונן לחגים. אבל היא לא עשתה את זה.

בניגוד לכישלון של מלחמת יום כיפור, בהם 'הקונספציה' דחקה כל אזהרה מפני מלחמה, הפעם הכישלון אפילו יותר חמור. ממשלת ישראל ידעה על האפשרות של גל שני, ראתה בעיניים כיצד הוא מתרחש, ובכל זאת לא הכינה שום מתווה לקיום התפילות בחגים.

יש לציין כי הכישלון הזה אינו הראשון בשורת מחדלי הממשלה בטיפול בקורונה. גם לחגיגות חג הקרבן במגזר הערבי הממשלה לא התכוננה, ואפילו ל-1 בספטמבר, הממשלה אמנם הכינה תכנית, אך 12 שעות לפני תחילת הלימודים, עדיין ניהלה דיונים האם לפתוח את בתי הספר בערים אדומות או לא.

ושוב אנחנו עומדים פחות משבוע לפני יום כיפור, כשלאף אחד במדינה אין מושג איך ייראו התפילות בבתי הכנסת, כשגם התכנית שהוסכמה ונקבעה לקראת ראש השנה הופכת שוב לסימן שאלה גדול, עם דרישות לבטל אותה.

רצף הפארסות האלה, הם המשך ישיר למדיניות חוסר המשילות של נתניהו, שמביא החלטה בממשלה, שהופכת בתוך שעות או ימים לכזו שאינה מחייבת, וחוזרת למקצה שיפורים ובעיקר קיצוצים מאסיביים לפני שהיא יוצאת לפועל.

מתכנית הרמזור נשאר תמרור האט, הסגר שהוטל על האזרחים, הפך להיות מחסומי כבישים של המשטרה, שגורמים לפקקי ענק מיותרים, רק כדי לתת את התחושה שמישהו מלמעלה מבקש למרר לאזרח את החיים. אבל מעבר לזה. נניח שהסגר ייתן את התוצאות הרצויות ושיעור התחלואה יצנח. האם לממשלה יש בכלל יעדים לפתיחה מחודשת של המשק? ובכלל מה תכנית הפעולה של הממשלה ליום שאחרי הסגר? איך תראה מערכת החינוך בזמן הסגר ובעיקר אחריו?

השליפות היומיות של הממשלה, ומריטת הנוצות של כל החלטה לפני שהיא מגיעה לפסים מעשיים, הופכת את כל הטיפול בקורונה לפארסה אחת גדולה. חצי שנה היה לממשלה להתכונן ליום כיפור תשפ"א, אבל היא העדיפה לעצום עיניים.