הצומות ודיניהם
חייבים להתענות בי"ז בתמוז, בג' בתשרי ובעשרה בטבת. וצומות אלו אינם רשות.
בשבת שלפני הצומות האלו, נוהגים הספרדים להכריז על הצום בבית הכנסת.
אם אחד מן הצומות חל בשבת, הצום נדחה ליום ראשון שלאחריו.
נשים בהריון או מניקות (שנתיים מהלידה), אינן חייבות לצום אם הדבר קשה להן. ומכל מקום, לא תאכלנה מעדנים, אלא מה שהן צריכות.
בצומות אלו, הצום מתחיל מעמוד השחר, ומסתיים בצאת הכוכבים.
אדם שרוצה לאכול או לשתות לפני תחילת הצום (לפני עמוד השחר), צריך לומר בפיו שהוא מתכוון לקום בלילה כדי לאכול. ומי ששכח להתנות, אינו יכול לאכול או לשתות.
אין לצחצח שיניים או לרחוץ את הפה בצום, וכן אין ללעוס מסטיק.
אין איסור אלא באכילה ושתייה, אבל רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה אינם אסורים בתענית (חוץ מתשעה באב וביוה"כ). אך בכל זאת אדם המתענה לא ינהג עידונים בעצמו (רמב"ם).
תפילת התענית
יש לומר "עננו" בתפילה כבר בערבית, אע"פ שלא התחיל הצום. ונהגו האשכנזים לא לומר עננו בערבית, ובשחרית נהגו שחזן אומר רק בחזרת הש"ץ.
אדם ששכח לומר "עננו", וסיים את ברכת "שומע תפילה", אינו חוזר אפילו אם לא התחיל בברכה שלאחריה. אלא יאמר לאחר "יהיו לרצון" הראשון.
שליח ציבור שדלג את ברכת עננו בטעות וכבר אמר בברכת רפאנו "ברוך אתה ה'", יאמר "עננו" כיחיד בשומע תפילה.
יחיד אינו יכול לומר שלש עשרה מידות, מפני שדבר שבקדושה הן. ולכן, יש אומרים שיאמר אותם דרך שבח לקב"ה, ולא דרך תחנונים (ואז מותר לאומרם ביחיד), וע"פ האר"י יש לאומרן בא"ת ב"ש ("מְצֹפָץ מְצֹפָץ תֵך וכו').
במנחה, השלישי הוא מפטיר (ואינו אומר לאחר ההפטרה את ברכת "מקדש השבת").
מנחה של תענית
נהגו הספרדים ע"פ הבית יוסף, להשלים מאה ברכות בתענית ע"י הנחת טלית ותפילין במנחה.
האשכנזים מפטירים בהפטרת "דרשו ה' בהמצאו", והספרדים מפטירים "שובה ישראל", חוץ מבצום גדליה שמפטירים "דרשו ה' בהמצאו".
מי שאינו מתענה, לא יהיה שליח ציבור ולא יעלה לתורה.
כיון שאין חשש של שכרות בתענית, הכהנים מברכים ברכת כהנים גם במנחה. ונהגו האשכנזים בחו"ל שלא לברך ברכת כהנים אלא במוסף של יו"ט, אבל בא"י צריך לברך גם בשחרית של כל יום וגם במנחה של תענית (חוץ מיוה"כ).
דיני בין המצרים
ממעטים בשמחה
משנכנס אב ממעטים בשמחה. אבל כבר נהגו כל ישראל למעט בשמחה מי"ז בתמוז.
אין לעשות שמחות מי"ז בתמוז עד עשרה באב. האיסור נוהג לגבי נישואין, אירוסין המלווים בסעודה, בר-מצוה ומסיבות אחרות.
ברית מילה ופדיון הבן, כיון שהם שמחה של מצוה שקבוע לה זמן, אינם נדחים. ומקיימים בהם סעודה של מצוה (אף בתשעת הימים). ומותר לשיר שירי קודש, בלי כלי נגינה.
אירוסין שאינם מלווים בסעודה, מותרים.
אין לשמוע מוזיקה בימים אלו (ואין להקל אף בשמחה של מצוה).
אין לברך שהחיינו אפילו בשבתות של ימי בין המצרים, חוץ מברכת שהחיינו על מילה ועל פדיון הבן. ומכל מקום אם יש פרי חדש, שלא ימצא לאחר ימי בין המצרים, יש לברך עליו שהחיינו בשבת (אך לא בשבת 'חזון').
אין להסתפר ולהתגלח בימים אלו, ויש מעדות המזרח (לא מהספרדים) שנהגו להסתפר עד ראש אב.
אין לקנות בגדים חדשים בימים אלו, ואין ללבוש בגדים חדשים, אפילו אם נקנו לפני כן.
אין לקנות מוצרים חדשים שאדם שמח בהם, כגון רהיטים וכדומה.
מי שנקרעו בגדיו, או נעליו, והוא צריך לקנות דבר חדש – מותר לקנות, וישתמש בהם לראשונה בשבת אם אפשר.
אם בימים אלו הדברים נמצאים בזול, ואם יקנה אותם לאחר ימי בין המצרים יגרם לו הפסד – מותר לקנות אך אין להשתמש בהם אלא לאחר ימי בין המצרים. ובתשעת הימים יש להקל רק בהפסד גדול.
יש למעט בבנין ובנטיעות של שמחה בימי בין המצרים, כגון שיפוצים לשם היופי ובנית בית חדש לִבְנוֹ של אדם העומד להתחתן, וכגון גינות נוי. אבל שיפוצים הנעשים כדי לתקן נזק וכדי שלא יהיה נזק גדול יותר – מותרים. ונטיעה של עצי פרי מותרת, וביחוד בארץ ישראל שזו מצוה גדולה.
יש למעט גם במשא ומתן של שמחה, כגון ארגונים של חתונה שלאחר תשעה באב.
זהירות מסכנות
ימים אלו הם ימי סכנה, ולכן יש להזהר בכל דבר שיש בו סכנה קלה, כפי שיבואר בסעיפים הבאים.
אין להכות ילדים בימים אלו.
אין להסתובב בחוץ לבד, משעה רביעית ביום עד שעה תשיעית ביום. ויש להזהר מאד בטיולים שלא לטייל בזמנים ומקומות חמים מידי, ולקחת הרבה מים. ובתשעת הימים ראוי שלא לטייל כלל.
מותר ללכת לים ולבריכה, ביחוד מי שצריך זאת לשם שמירה על בריאות, אך יש להזהר יותר מהרגיל. ובתשעת הימים ילך לשחות, רק מי שחייב זאת לשמירה על בריאותו.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
