בית המשפט העליון דחה פה אחד ערעור שהגישה מלכה לייפר במסגרת הליך ההסגרה המתנהל בעניינה, וקבע כי אין במצבה הנפשי כדי למנוע את המשך הסגרתה לאוסטרליה. כעת, עם דחיית הערעור, תוכרע בקשת ההסגרה לגופה. הצדדים כבר טענו בנושא זה בפני בית המשפט המחוזי וההכרעה מונחת כיום לפתחו.

הבקשה להכריז על לייפר כבת-הסגרה לאוסטרליה הוגשה בשנת 2014 לצורך העמדתה לדין בגין ביצוע עבירות מין בקטינות שהיו תלמידותיה. לאחר שנמצא כי לייפר אינה כשירה לעמוד לדין נוכח מצבה הנפשי, הופסק ההליך בשנת 2016 בהתאם לחוק.

בתחילת שנת 2018 התחדש הדיון בבקשת ההסגרה, בשל חשד כי לייפר מתחזה ומציגה מצג שווא בקשר למצבה הנפשי. לאחר שהוגשו מספר חווֹת דעת פסיכיאטריות בעניינה, לרבות חוות דעת שנערכה על ידי פאנל מומחים, קבע בית המשפט המחוזי כי לייפר מתחזה לגבי כושר השיפוט שלה ויכולת תפקודה, וכי היא מסוגלת לעמוד לדין. על החלטה זאת הגישה לייפר את הערעור.

"הליכי הסגרה אינם חזרה גנרלית של המשפט"

בית המשפט העליון, מפי השופט יצחק עמית, עמד על כך שהליך ההסגרה הוא שלב מקדמי הצופה פני ההליך העיקרי. שאלת כשירותו לעמוד לדין של מבוקש הסגרה היא אפוא שאלה מקדמית בתוך הליך מקדמי, שהיקף בחינתה במסגרת הליכי הסגרה אינו זהה לזה שנעשה בהליך פלילי רגיל.

לדבריו, הליכי הסגרה אינם אמורים להיות "חזרה גנרלית" של ההליך העיקרי שאמור להתנהל באוסטרליה וגם מטעם זה, אין מקום לבחון את סוגית הכשירות לעמוד לדין, כאילו מדובר בהליך פלילי מקומי.

נקבע כי בחינת הטענה לאי כשירות בהליך הסגרה צריכה להיעשות במסגרת סייג "תקנת הציבור", ורף הכשירות לצורך סייג זה נמוך מרף הכשירות של נאשם בהליך פלילי רגיל.

עוד נקבע על ידי השופט עמית כי בהליך פלילי רגיל, הנאשם נושא בנטל להוכיח כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין במידת הוכחה של מאזן הסתברויות, וכך גם לגבי מבוקש הסגרה.

"אין זכות ערר או ערעור על מצב נפשי במקרי הסגרה"

אשר למסגרת הדיונית, בית המשפט קבע כי על החלטה בדבר כשירותו של מבוקש הסגרה לעמוד לדין אין זכות ערעור או ערר, והדרך להשיג עליה היא במסגרת הערעור על החלטת ההסגרה.

זאת בשונה ממעצרו של אדם במסגרת הליכי הסגרה, שאז עומדת למבוקש הסגרה זכות להגיש ערעור על החלטה לעצרו או לאשפזו. למרות המסקנה כי לא קמה זכות לערער על ההחלטה, הוחלט, בהסכמת המדינה ומשיקולי יעילות, לדון בערעור לגופו.

לאחר בחינת חומר הראיות, השופט עמית מצא כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין כשירותה של לייפר לעמוד לדין.

"אין לקבל את טענות לייפר למצב נפשי משתנה"

בהקשר זה, נדחתה הטענה ל'סופיות הדיון' בשאלת מצבה הנפשי של לייפר וכשירותה, ונקבע, בין היתר, כי אין לקבל את הטענה הבלתי שגרתית של לייפר לפיה היא נכנסת למצב פסיכוטי לפני כל דיון משפטי בעניינה ובזמן בדיקותיה על ידי פסיכיאטרים, כך שמצבה משתפר ומתדרדר לסירוגין בהתאם להליכים המשפטיים.

עוד נקבע כי לייפר לא סובלת ממחלת נפש במובן המשפטי של המילה והיא כשירה לעמוד לדין לצורך הליך ההסגרה. השופט עמית עמד על חווֹת הדעת השונות שניתנו בעניינה של לייפר וציין, בין היתר, כי שבעה פסיכיאטרים בלתי תלויים חיוו דעתם בנקודת זמן כזו או אחרת כי לייפר כשירה לעמוד לדין, ושישה מתוכם אף קבעו פוזיטיבית כי היא מתחזה, כי ריבוי האבחנות של הפסיכיאטרים השונים בנוגע למחלת הנפש ממנה סובלת לייפר, מעורר תמיהה כשלעצמו, וכי בין אשפוז לשחרור מאשפוז, לייפר נצפתה כשהיא מתפקדת כאדם מן היישוב.

"אין להחיל את הוראות הדין הישראלי במקרה זה"

השופט עופר גרוסקופף ציין כי לשיטתו המקרה אינו מצריך הכרעה בסוגיות הקשורות לדין הפלילי בישראל, באשר הליכי הסגרה, אף אם הם בעלי אופי פלילי ולא אזרחי, אינם הליכים פליליים ישראליים, ואין להחיל עליהם את הוראות הדין הפלילי הישראלי.

כל תכליתו של הדיון השיפוטי בבקשת ההסגרה היא לוודא קיומם של התנאים להסגרה, ולשלול קיומם של הסייגים להסגרה, וזאת בהתאם להוראות חוק ההסגרה. על כן כשירות נאשם לעניין הליך פלילי על פי הדין הישראלי לחוד, וכשירותו לעניין הליך הסגרה לחוד.

לאור האמור, גם לגישתו שאלת כשירותה של לייפר לעמוד לדין צריכה להיבחן במסגרת סייג "תקנת הציבור", וכחלק אינטגרלי מהדיון בבקשת ההסגרה. כנגזר מכך גם אין לאפשר ערעור, לא בזכות ולא ברשות, ביחס להחלטות ביניים בעניין זה.

השופט גרוסקופף בחן את פרשנות סייג "תקנת הציבור" לעניין הליכי הסגרה לאור טענת לייפר כי היא לא כשירה לעמוד לדין. לשיטתו, שאלת כשירותה של לייפר לעמוד לדין ראוי שתתברר לגופה, ועד תומה, בהליך הפלילי שיתקיים לפני בית המשפט במדינה המבקשת את הסגרת לייפר ולא לפני בית משפט הדן בסוגיית ההסגרה.

לצורך הדיפת טענת לייפר לתחולת סייג תקנת הציבור ביחס לבקשה להסגירה די בקביעה כי עמדת המדינה לפיה לייפר כשירה לעמוד לדין היא עמדה מבוססת, שיש לה אחיזה בחוות דעת פסיכיאטריות עדכניות שלא הופרכו.

"הרף לבדיקת כשירות הסגרה – נמוך מהפלילי"

השופטת ענת ברון הצטרפה לדעתו של השופט גרוסקופף לפיה המקרה הנוכחי אינו מצריך הכרעה לגבי נטל ההוכחה ומידת ההוכחה שבהם נדרש לעמוד נאשם שמשפטו מתנהל במדינת ישראל וטוען שאינו כשיר לעמוד לדין.

לגישתה, כפי שבהליך הסגרה אין מבררים את אשמתו של מי שמבוקש להסגירו, אלא אך אם קיימת "אחיזה לאישום", זהו  הרף הראייתי שראוי שישמש גם לבדיקת כשירותו של מבוקש ההסגרה. רף זה  נמוך מאמות המידה של הדין הפלילי הישראלי ונבחן באמת המידה של סייג "תקנת הציבור" שבחוק ההסגרה.

כאמור, עם דחיית הערעור בשלה העת להכריע בבקשת ההסגרה לגופה. הצדדים כבר טענו בנושא זה בפני בית המשפט המחוזי וההכרעה מונחת כיום לפתחו.

"מחזקים את הנפגעות שעוברות מסע ארוך"

מארגון מגן, אשר מלווה את הנפגעות נמסר בתגובה: "החלטת בית משפט העליון מהיום מהווה עוד חותמת למה שטענו מהרגע הראשון, מלכה לייפר היא עבריינית מין שמולה יש אינסוף סעיפי אישום חמורים".

"זהו צעד נוסף חשוב שמקדם את מלכה לייפר למקום שבו הייתה אמורה להיות מזמן – אוסטרליה, שם תיתן את הדין על מעשיה החמורים".

עוד הוסיפו: "ברגעים אלו אנו מחזקים את הנפגעות אשר עוברות מסע ארוך בדרך אל הצדק, אנחנו נמשיך לתמוך ולעשות כל שנדרש על מנת לסיים את הסאגה הזו בדרך הראויה".