אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

העמק אינו עשוי מקשה אחת: מחשבות על מחאת האסי

הארגונים שפועלים כיום להוסיף למחאת נחל האסי את הנופך הבינעדתי משרתים בבלי דעת את אויבי ישראל. במקום להיות כלי שרת בידי אויבינו אפשר לנתב את המאבק בשני אפיקים נפרדים

העמק לא עשוי מקשה אחת: מחשבות על מחאת האסי
  (צילום: מנחם לדרמן\פלאש 90, תמונה קטנה: באדיבות המצלם))

"עלינו לפקוח את עיני העמים המתפתחים ולהעמידם על טיבה האמיתי של הציונות… על הוגה-הדעות הערבי לפעול כדי לשכנע כי התנועה הציונית היא גזענית אף ביחס ליהודים עצמם, דוגמת המתרחש כיום בישראל. הוכחה לכך מצויה בעיתונים הישראליים המוסרים על התמרמרות מצד יהודים בשל צבע עורם ומוצאם…"

על רקע המאבק בעניין נחל האסי יש לבחון את מידת ההצלחת גישה זו, של משכיל ערבי, המופיעה בספרו של יהושפט הרכבי "לקח הערבים מתבוסתם", המקבץ שיחות של הוגי דעות ערביים בעקבות מפלתם בששת הימים. לשם כך יש לחזור לשנים הראשונות שלאחר המלחמה.

עיתונאי "הארץ" הגיע למסקנה בסוף שנות ה-60 כי "הסרת המחיצות הבינעדתיות, שהיתה אחת התוצאות הבולטות של מלחמת ששת הימים, נמשכת. בצה"ל מדברים על כך כעל בעיה שאיננה קיימת. גם בחיים האזרחיים חדל הפער הבינעדתי להיות גורם חברתי-אקטיבי".

 

מפקד בצה"ל על גדות תעלת סואץ סיפר בראשית שנות ה-70: "היו לנו בחורים מטריפולי, אלג'יריה, מרוקו, תימן, פולין, רומניה… ומאיפה לא?… אחרי זמן קצר, בגלל הגורל המשותף…  לא יכולת לדעת מי נולד היכן ומניין בא. טשטוש מוחלט של הבדלים, חבורה נפלאה".

אם כך היו פני הדברים לפני חמישים שנה למי היה עניין להוציא, או להמציא, את השד העדתי? בספרו של אליעזר ליבנה "ישראל מול משבר הציוויליזציה המערבית", נמצאת תשובה לכך: ארגון "הפנתרים השחורים". "יזומו [של הארגון] מבחוץ בא לפגוע בדמותה של ישראל בחוץ. הארגון הופיע ב-1971, שנה בה הושג שיא מירבי בשיעור תלמידים 'מזרחיים' בבתי-ספר תיכוניים ובין בוגריהם, וכן בשיעור הנישואין הבינעדתיים. הכל כוזב ועלוב בארגון עלוב זה. לא הוקם לזרז את ההשתלבות הבינעדתית, אלא לשבשה".

הארגונים והמפלגות "הכוזבים", שפועלים כיום לשבש ולהוסיף את הנופך הבינעדתי לסוגיית האסי, מוכרים וידועים, והם נוקטים באותן שיטות של "הפנתרים השחורים" להשגת היעד הנכסף של אויבי ישראל. דברים אלו, מוטב שיופנמו ע"י יוזמי מחאת נחל האסי, שבהעלותם מהאוב את השד העדתי, משרתים בבלי דעת  את אויבי ישראל.

במקום להיות כלי שרת בידי אויבינו אפשר לנתב את המאבק בשני אפיקים מקבילים:

האחד, פטריוטיות מקומית: "כמה ממאפייני המנטליות של תושבי העמק נוגעים ללב באופן מעניין ומצחיק… העמק אינו עשוי מקשה אחת, אלא צירוף של הרבה רפובליקות עצמאיות, שלכל אחת  'תודעה עצמית' משלה. לכל אחת יש מבנה חברתי בעל כיוון מסוים, והיא חשה גאווה בשל כך. עין חרוד מביטה בהתנשאות מסוימת על כפר יחזקאל השוכן מצדה האחד, ועל תל יוסף מצדה האחר… ואני חושב שזהו מאפיין בריא. כפרו של אדם צריך להיות כל עולמו – במידה מסוימת. מה שחסר ליהודים הוא הקשר שיש לבעלי חיים למקום שגדלו בו".

אם חברי ניר דוד של השומר הצעיר אימצו דברים אלו, שכתב זאב ז'בוטינסקי ב-1927, בעצם קנאותם ל"רפובליקה העצמאית" שלהם, גם במעוז הליכוד – בית שאן – יכולים לאמץ דרך זו בעיר. גאוותם יכולה להיות על התל ההיסטורי שנפל בחלקת האלוהים שלהם – תל בית-שאן. ואגב, הכניסה לגן הלאומי בית שאן עבור תושב העיר היא בחינם. כך גם אזרח ישראלי, שאינו תושב העיר, ישלם כמעט פי שלושה מתושב בית-שאן עבור הצפייה ב"לילות שאן" המתקיימים בגן-הלאומי. ככה, מי שיש לו אישור תושב העיר מקבל הנחה. בלי חומה ומגדל ובלי פלוגות הלילה של ווינגייט. ככה סתם כאילו כלום.

האפיק השני הוא עצים במקום "טריז": "גן… ינטע על שפת נחל האסי, במקום שבנוי הגשר המוביל מתחנת הרכבת העירה". כך נכתב בידיעה בעיתון "הארץ" בשנת 50' אודות "גן ציבורי בבית שאן". במקום לברר מה עלה בגורל הגן, פרשת האסי היא הזדמנות לחדש אותו בהזרמת המים לנחל מחדש. המים הללו, במקום שירחיבו את הסדק שנוצר, יהיו הדבק המאחה. במקום הטריז שניסו לתקוע בין הקיבוצים לערי השדה, ישתלו עצים.

==

ד"ר יהודה שלם, עמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
האסי כמשל לשיסוי יהודים אלו באלו
בניה | 01-09-2020 19:04
האסי הוא כמשל לשיסוי יהודים אלו באלו. ולא בכדי מלבה אותו מי שנישא על גלי השנאה בעם היהודי. ודי לחכימא