יו"ר האיחוד הלאומי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' מתייחס להחלטות הממשלה בנוגע לנסיעה לאומן בראש השנה, ואומר כי סוגיית אומן היא רק סימפטום לבעיה רחבה הרבה יותר גדולה של הממשלה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אומן

הפוסט המלא של בצלאל סמוטריץ'

בואו נדבר על אומן.

לא צריך להיות חסיד ברסלב כדי להבין שמשהו פשוט לא עובד בסוגיית הטיפול של הממשלה בטיסות לאומן.

מעולם לא הייתי באומן בראש או במהלך השנה, ואני גם ממש לא מתכוון להביע עמדה לגופו של עניין לגבי הנסיעה עצמה, כי למען האמת כרגע דעתי פשוט לא משנה. מה שכן משנה הוא היחס של הממשלה לעשרות אלפי אנשים.

סמוטריץ יאיר גולן (צילום: הדס פרוש, יוסי אלוני/ פלאש 90)

אנשים, כמוני וכמוך.

אנשים שעבורם הנסיעה לאומן בראש השנה היא השיא של השנה כולה, היא מקור כוח ותקווה ושמחה. אנשים שעבורם הנסיעה הזאת כל כך חשובה עד שהם מוכנים להשקיע בה כסף רב ולחסוך מעצמם דברים רבים אחרים. אנשים שמוכנים לעזוב את הבית והמשפחה בחג, ולא פחות מכך, אנשים שמשאירים בארץ משפחות שמעוניינות ושמחות ורוצות שאבא יסע לרבם הגדול ר' נחמן מברסלב לראש השנה.

ראש השנה לא נוחת עלינו בהפתעה. גם לא יום הכיפורים, סוכות, או שמחת תורה. הימים האלה ממוקמים על לוח השנה בתאריכים קבועים, ואם לממשלה היה מעט כבוד לחגים האלה, למצוות, לתפילות ולמנהגים שבהם, ולמיליוני היהודים המאמינים שמציינים אותם ומבקשים להיערך לכך במגבלות הקורונה, היא הייתה מקבלת החלטות מספיק זמן מראש, מפרסמת אותן ומייצרת וודאות.

ממשלת ישראל הייתה יכולה לקבל הרבה החלטות לגבי אומן. יתכן שעם חלקן הייתי מסכים ולחלקן הייתי מתנגד, יתכן שחסידי ברסלב היו שמחים בהן או כועסים עליהן, זה פחות חשוב.

אם ממשלת ישראל רק הייתה מחליטה ואומרת לאנשים מה יהיה, היא בעצם הייתה מכבדת. פשוט מכבדת אותם, את אמונתם, ומאפשרת לרבים כל כך פשוט לדעת למה לצפות, מאפשרת להם למחות או להיערך מחדש.

לתת לאנשים לדעת – פירושו לכבד.

ולמען האמת אלה לא רק חסידי ברסלב. זה ציבור דתי ומסורתי ענק שפשוט לא יודע מה הולך להיות איתו בימים אולי הכי חשובים לו בשנה.

הוא לא יודע אם יהיה סגר או לא, ויש לזה לגביו משמעויות יוצאות דופן, כי הוא לא יודע אם הוא יוכל ליסוע להורים המבוגרים שלו או שהוא יאלץ להשאיר אותם לבד (כי הוא לא יכול פשוט לקפוץ רגע עם האוטו תוך כדי החג). ואם הוא לא יהיה בבית, אז הוא גם לא יודע אם לעשות קניות לחג ולשלם אלפי שקלים שאין כמעט לאף אחד בתקופה הזאת.

הציבור הענק הזה לא יודע אם ואיך הוא יוכל להתפלל בחגי תשרי. האם יאפשרו לו להתפלל בבית הכנסת במקום הקבוע שלו, או שאולי העירייה תאפשר לו להשתמש בבית הספר שבשכונה, ואולי לא, ואז הוא ימצא את עצמו במהלך צום יום הכיפורים עומד שעות ארוכות בגן ציבורי שטוף שמש.

וגם הגבאי, לא יודע כמה מניינים הוא צריך לארגן וכמה בעלי תפילה ובעלי קריאה ובעלי תקיעה. ומאיפה הוא יארגן תוך כמה ימים את כל זה, והאם מישהו בממשלה או ברשות המקומית יעזור לו בזה.

וכמה ימים אחר כך – מכירת ארבעת המינים, והסוחרים והקונים עוד לא יודעים באיזו מתכונת תיערך המכירה השנה. האם רק בשווקים פתוחים או גם במבנים סגורים. ואם לא במבנים סגורים האם תהיה היערכות להקצאת שטחים נוספים במקומות הפתוחים?

ושמחת תורה, והקפות, והקפות שניות. יהיו או לא יהיו ובאיזו מתכונת?

ואלו רק דוגמאות קטנות עד כמה הציבור הזה פשוט לא יודע, וכמה שאלות מנקרות וטורדות את מנוחתו. פשוט כי לא מכבדים אותו ואת אמונתו. בטח לא מכבדים מספיק כמו שמכבדים את הכלכלה ואת חופש הביטוי והמחאה.

בימים אלו של חודש אלול נוהגים לחזור בתשובה, הגיע הזמן שממשלת ישראל תחזור עם תשובה. תנו לנו תשובות איך אנחנו הולכים לחגוג את חגי תשרי הקרובים כי לתת לנו לדעת זה פשוט לכבד אותנו.