הגיע זמן חוק "הפלישה להאג"

בתקופה הקרובה עלול בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, להחליט על פתיחה בחקירה כנגד מדינת ישראל בגין פשעי מלחמה. החלטה שכזו עשויה להביא מכה קשה למדינת ישראל.

חיילי צה"ל ואנשי ציבור ישראלים, עלולים לעמוד תחת חקירה פלילית בינלאומית שתובל על ידי בית הדין. הם עלולים להיעצר בשל כך בנמלי תעופה ברחבי אירופה, אוסטרליה ואפריקה במדינות החברות בבית הדין, ויהיו תחת איום תמידי של צו מעצר בינלאומי גם במדינות שאינן חברות בו.

מדינת ישראל, אשר לא תסגיר את חייליה ואנשיה לבית הדין בהאג, עשויה לעמוד בפני סנקציות כלכליות אשר יכפו עליה 128 המדינות החברות בבית הדין, כדי למלא אחר צויו. למדינת ישראל אין מנוס איפוא כי אם להגן על עצמה. מאחר והמדינה לא אישררה את אמנת רומא היא איננה חברה בבית הדין ומשכך גם לא תשתתף בהליכים המשפטיים, ובוודאי לא תפקיר את דינה בבית דין מוטה ומובל פוליטית.

אבל על מדינת ישראל לעשות כל שביכולתה להגן על עצמה, כדי שאם חלילה תתקבל החלטה לפתיחה בחקירה נגדה, יהיו בידיה הכלים לנסות ולסכל אותה. זאת, באמצעות חקיקה לא שגרתית, האוסרת על כל גורם במדינת ישראל, ציבורי ופרטי כאחד, לשתף פעולה עם בית הדין ולמסור לו מידע.

חוק מקביל לכך קיים בארה"ב, ושמו "החוק להגנה על אנשי השירות האמריקאי" (The American Service-Members' Protection Act). הוא אוסר על כל רשות בארה"ב לסייע, במישרין או בעקיפין, לבית הדין בהאג לאסוף ראיות כנגד חיילי צבא ארה"ב. הוא אוסר על שיתוף פעולה עם בית הדין, על מתן סיוע כלכלי לבית הדין, על העברת מידע סודי לבית הדין, ועוד סעיפים נוקשים אחרים. הוראותיו כל כך דרקוניות, עד כי הוא אפילו מעניק סמכות יוצאת דופן לנשיא ארה"ב להורות לכוחות המזויינים במדינתו, לפלוש להאג ולהפעיל כל כוח הכרחי על מנת לשחרר חיילים אמריקאיים במידה וייעצרו על ידי בית הדין. בגין כך הוא ידוע גם בכינויו "חוק הפלישה להאג".

לו תאמץ מדינת ישראל חוק שכזה, הוא לא יוותר אך במסגרת הדין הישראלי, כי אם יהלום את דיני המלחמה כפי שהם באים לידי ביטוי בפרשת השבוע.

בפרשת כי תצא נאמר: "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע". מהו דבר רע? מסביר הספרי: "דיבור רע". דהיינו לשון הרע ורכילות. נשאלת השאלה, הרי בפרשת קדושים נצטוו כבר בני ישראל "לא תלך רכיל בעמיך", איסור גורף האוסר לשון הרע על כולם. מדוע איפוא ישנה הוראה מיוחדת בשעת מלחמה?

ועונה הוא, אזהרה זו אמנם נכונה לכל אדם ובכל זמן, אבל היא נאמרה במיוחד לתקופת מלחמה, ובמיוחד ליוצאים למחנה. שבשעת מלחמה, אל לו לצבא להיות עסוק ברכילות ובלשון הרע, אחרת יזרע פירוד בתוכו, וייכשל במשימתו.

כוחו של צבא ישראל באחדותו. עמלק, המופיע בסוף הפרשה, הצליח לזנב בנחשלים שבעם, אלה שפיגרו אחרי כולם, מאחר ולא היו חלק מהמחנה. לו היו חלק בלתי נפרד מהעם, לא היה מצליח להם עמלק. ואכן, הנצחון על עמלק הגיע רק כשידיו של משה הורמו מעלה. רק כשהעם כולו התאחד בתפילה לקב"ה להצילם.

'האור שמח' נותן לביטוי "דיבור רע" פירוש נוסף ומכוון לרכילות לאומית. אל לו למי מהעם ללכת אל הגויים ולרכל על עם ישראל, להוציא דיבתם, למסור להם מידע אודות ישראל. אל לו לבן ישראל לשתף פעולה עם הגויים כנגד ישראל. את המלחמות בין ישראל לעמים ניתן לנצח רק כשהעם מלוכד, ואין יוצא ממנו לשון הרע לגויים, ואין שיתוף פעולה בינו לבין המבקשים להכחידו.

מטרתו של בית הדין הבינלאומי בהאג לפגוע פגיעה אנושה במדינת ישראל. חקיקה מעין זו, "ונשמרת מכל דיבור רע", היא הכלי אשר חובה לאמץ במלחמה נגדו.