אופורטוניזם הלכתי, זהו צמד מילים הגונז בחובו סתירה פנימית. כי מהו אופורטוניזם? בדיקה מה מצליח, מה מוצא חן, מה פופולארי. אבל הלכה היא אלהית, נצחית, מוחלטת, מסמרות נטועים.

לכל אדם יש מטרות, יש אידיאלים. אך מה יעשה כאשר הם מתנפצים אל סלע המציאות? מציע האופורטוניזם: פשוט מאוד, ניצול מרבי של הזדמנויות, תוך כדי ויתור או שינוי של המטרה הראשונית לפי מה שנוח להשגה. יש לשנות את הנאמנות לעקרונותינו, לפי סיכויי ההצלחה המשתנים.

לפי זה, כאשר יש סתירה בין הלכה לבין המציאות, האופורטוניזם ההלכתי יאמר: המציאות קובעת, ויש להתאים אליה את ההלכה. כמובן, יש בזה אי נעימות בולטת, יש גם ההמון התמים שעלול לתמוה, לכן יש שיטות מתוחכמות של התאמה פורמלית.

הכופרים שבאוניברסיטה טוענים שכך נהגו התנאים. למשל, היה נראה להם שדין בן סורר ומורה אינו הומני, אבד עליו הכלח, יש לשנותו, לכן המציאו תנאי ששני ההורים צריכים להיות דומים בדיוק במראה ובקומה מה שכמובן בלתי אפשרי, ובכך נטרלו באופן אלגנטי את אותה הלכה. אותם כופרים סוברים שכך עוללו האמוראים לתנאים וכן הלאה, ד' ירחם עליהם.

אופורטוניזם הלכתי

כך האופורטוניזם ההלכתי משנה את הנאמנות להלכות התורה לפי סיכויי ההצלחה המשתנים, כלומר לפי התמיכה העממית. כך עסקים פועלים: שינויי עמדות בעקבות יחסי כוח וסקרי דעת קהל.

דוגמא של אופורטוניזם דתי: רבים היושבים בציון אינם אוהבים גיור הכולל קבלת מצוות. לכן יש לשנות את הגדרתו: שייכות לאומית. די ב'עמך עמי' בלי 'א-להיך אלהי'. כמובן, זה לא רק שינוי בהגדרת הגיור, זה שינוי בהגדרת העם.

דוגמא ב: עובדה שבנות רבות מתגייסות לצבא בניגוד לפסיקת הרבנות הראשית. הפתרון פשוט: פסיקה חדשה שמותר.

דוגמא ג: יש בתרבות המודרנית הרבה זוהמה, אבל דעת הקהל אוהבת אותה על דמה ועל פרשה. לכן יש לפסוק שהכול מותרין לך, הכל שרויין לך, מלבד כמה תיקונים קוסמטיים בתור עלי תאנה. כל סרט וכל ספר מעניין, מותר הוא כי זו רק תרבות, גם אם יש בה קצת כפירה, קצת לשון הרע, קצת גילוי עריות, כי סך הכול זה בטל ברוב. לא נורא.

אבל אנחנו, תלמידי משה רבנו, כאשר יש סתירה בין המציאות וההלכה, אומרים: ד' קובע! וזאת למה? כי ד' גם קובע את הטבע האלהי של הנשמה. ומה שנמצא בהלכה באותיות כתובות, נמצא בתוכיות הוויתנו באותיות נשמה. ישראל ואורייתא חד. אכן, זה מושג רוחני ועל כן מי שאינו מעמיק באמונה, מסתכן באופורטוניזם הלכתי.

בוודאי, איני כותב זאת עבור אופורטוניסטים הלכתייים. הם לא יבינו כי יחשבו שעושים קידוש השם. אני כותב בשבילי, בשבילנו, כדי שלא נתבלבל.

משל למה הדבר דומה האופורטוניזם ההלכתי? לתקופת ספינות המפרשים. היו בין יורדי הים אשר שהו בנמל, ללא יעד מחייב, אלא הוא השתנה לפי הרוח הנושבת. הם הפליגו לכיוון שנשבה הרוח. ואנו מפליגים לכיוון "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ד', מעתה ועד עולם".