כמידי שנה, מול רשימות היישובים והתיכונים המובילים בזכאות לבגרות – חשוב לברר גם את נקודת הזינוק של התלמידים.

קל להגיע למאה אחוזי זכאות לבגרות, אם בבחינות הכניסה לבית הספר מקבלים רק רבע מהמועמדים ומשאירים בחוץ את התלמידים הפחות חזקים.

בית ספר שמסנן את תלמידיו – באמצעות בחינות מאתגרות, ראיונות או שכר לימוד גבוה – לא יתקשה להציג הישגים של אחוז זכאות מרשים לבגרות, מספר גבוה של תלמידים שניגשים לחמש יחידות במתמטיקה, ומספר רב של מצטיינים.

לכן, השאלות שחשוב לשאול כשבאים למדוד הצלחה חינוכית, הן לא רק כמה תלמידים הוציאו תעודת בגרות וכמה ניגשו לחמש יחידות, אלא גם אם בית הספר מסכים לקבל גם תלמידים חלשים מבחינה לימודית, אם הוא משלב בתוכו תלמידים של חינוך מיוחד, מה שכר הלימוד בבית הספר ומה היחס להורים שאינם מסוגלים לשלם אותו.

הורגלנו לבחון בתי ספר על פי הישגי הבוגרים היוצאים משעריהם, אבל כדאי לבדוק גם מה מתרחש בשערי הכניסה, לא רק בשערי היציאה.

חלק מבתי הספר שיכולים להציג בגאווה הישגים לימודיים של בוגרים, הם בתי ספר עם שערים צרים בכניסה. לפעמים הם צרים משום שבית הספר מחליט להכניס בתוכם רק תלמידים מעטים, הטובים ביותר, ולפעמים השערים צרים בגלל שכר לימוד גבוה שגורם לתלמידים רבים לוותר מראש על הניסיון להיכנס.

בית ספר מצטיין הוא בית ספר עם שערים רחבים, שמצליח להגיע להישגים עם כל סוגי התלמידים.