ביקורת סרטים: "כמו לב שעובד"
רבבות מחסידי מברסלב ייאלצו השנה להעביר את ראש השנה בביתם שבארץ הקודש. הקורונה, כידוע, לא פסחה גם על העיירה האוקראינית. ולמרות כמות זעומה של אמיצים (או חסרי אחריות – תלוי את מי שואלים), שהחליטו לסור בכל זאת לאותה עיירה נידחת (והיא נידחת, תסמכו עליי, הייתי שם 3 פעמים).
אומן צפויה השנה ואולי לראשונה בתולדותיה – להיות ריקה מאדם באחד מאירועי לוח השנה הכי משמעותיים שלה. עבור הישראלים הרבים שעולים לרגל לשם מדי שנה, החוויה של הציון הקדוש תיחקק השנה כאירוע מקוון שנשען על נוסטלגיה משנים שעברו.
באופן מקרי, כחודש לפני המועד, מוציא לאור הקולנוען המוערך יאיר אגמון את סרטו "כמו לב שעובד", המתאר את קורותיו בעירייה המפורסמת בעיצומו של ראש השנה.
כמו לב שעובד
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
הסרט נפתח בטרגדיה משפחתית אישית, ומהווה את הקטליזטור לאירועים שיבואו לאחר מכן וכמובן – את הסיבה שלשמה בחר גיבור הסרט לנסוע לאומן. ואם זה נשמע כמו התחלה של סרטים שראינו כבר בוראסיות דומות שבהן הגיבור יוצא למסע גילוי עצמו, צפויה לכם הפתעה.
זה לא סרט הלל לאומן, וגם לא יומן מסע לחיפוש אחר האור. ההיפך, עוד בשלב מוקדם יחסית של הסרט, מבהיר אגמון את יחסיו והיכרתו עם רבי נחמן ועל החלק שלו בחייו.
הכאב המשפחתי הוא רק הסיבה. הוא מחליט לנסוע לאומן כדי להתמסר לחוויה, לעוצמה ומתוך מקום של מודעות והתמסרות, הוא מקווה להרגיש את ההשפעה הרוחנית שכולם מדברים עליה. וכן, לתת גם מזור לנפשו הפצועה.
(צילום: גיא סחף)
מיד כשיגיע לאומן הוא יפגוש דמויות שונות וחביבות שנושאות עמהן כאבים מבית. כל אחת מהדמויות המצוינות הללו, משלימה פאזל אנושי אותנטי ואמפתי ומדברת בפתיחות על הכאב בחייהן ועל הנסיבות שבגינן הגיעה העיירה: הגרוש, השכול וזה שאינו יודע לבחור.
כל אחד מהם בצבע אחר וסביר שאם תיתקלו באחד מהם באקראי – לא תעלו בדעתכם שמדובר בקהל שפוקד את קברו של רבי נחמן. בחירת הדמויות הללו מקורית ורחוקה מהסטריאוטיפים של הקהלים שמזוהים עם אומן. בכל העת הזו, גיבור הסרט משדר נינוחות לאורך העלילה ומייצר תחושה לצופה כי בא לציון גואל.
(צילום: גיא סחף)
בסצנת השיא של הסרט, מגיע טוויסט מפתיע בעלילה שמתרחש בעיצומו של החג הקדוש ומהנקודה הזו תשתנה האווירה של הסרט.
מרגע שהגיבור בוחר לבחון את הגבולות שלו, הסרט מקבל תפנית שונה וכאילו מבקש להזכיר לצופה שמדובר פה אחרי הכל בחוויה פרסונלית של אדם שנמצא באירוע קולקטיבי המוני ומנווט אותה על פי הרצונות שלו – ולא בהכרח על פי מה שנהוג לעשות באתו המקום. הבחירה הזו אמיצה ומבקשת להדגיש את הרבדים השונים של אומן וכמובן את הפרט שנמצא בה.
(צילום: גיא סחף)
זה אינו סרט תדמית לאומן. אלא סרט שמבקש לאתגר ולבחון את כל האמיתות שנאמרו על המקום בתוך כל מה שנהוג בו. הסרט מבקש לאפשר לגיבור להתמסר לכאב ולעורר דיון לגבי בחירותיו והרושם שיוצא מכך. השיקול הזה מחזק את הערך מוסף של המקום, ובעיקר ממחיש שאומן הרבה יותר מגוונת וקודרת מהאופן שבו היא נתפסת והיא לא רק אורות גבוהים ושמחה בלי סוף.
לאור הקורונה הסרט נפקד מהסינמטקים והתיאטראות, וכדי לצפות בו פתח אגמון מספר אירועים מקוונים לציבור הרחב, אליהם ניתן להירשם או דרך לינק לצפייה פרטית, אם חשקה נפשכם לצפות בסרט בסלון הביתי.
