שבוע אחרי: מה עשה ההסכם לגנץ, בנט, הימין ונתניהו? סיכום פוליטי
גנץ בלע את הרוק בפעם הרביעית, בנט הוריד פרופיל, 3 גישות התפצלו בימין והמילכוד של חברי הליכוד: שבוע אחרי כינון היחסים עם איחוד האמירויות מה ההשפעות הפוליטיות? סיכום פוליטי
אמצע קבינט הקורונה מתחילים להגיע דיווחים והודעות שראש הממשלה עזב במפתיע את הישיבה, מאז זה כבר קרה עוד פעם. כשסיטואציה כזו מתרחשת ולא בפעם הראשונה, בה מגיע ראש המטה של נתניהו ולוחש לאוזנו ושניות לאחר מכן רואים אותו קם הוא מצב מותח שמעלה אצל שאר הסובבים לשולחן מתרחישי בלהות ועד הבלים, מפעולה צבאית שהסתבכה ועד צורך אישי בנוחיות.
לא הפעם, בשונה מאירועים בלתי ידועים ומפתיעים עליהם מעדכן המזכיר הצבאי, לפי כמה נוכחים במקום נתניהו יצא באיטיות כשעל פיו נמתח חיוך ממתיק סוד. הוא הפתיר שמדובר "בצורך לאומי", ושנשאל על ידי שני שרים לפשר הנטישה רמז "אחר כך תדעו למה עזבתי", אמר ולא יספה.
את ההמשך את מכירים, שיחת טלפון בין נתניהו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונסיך הכתר של איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד הביאה להכרזה של ישראל על כינון יחסים, בדרך להסכם שלום עם איחוד האמירויות הערביות.
הטור הזה לא בא לתקוף את ההסכם, אלא להעיר על המחירים והמשמעויות הפוליטיות. זו שמחה גדולה, מהלך שנרקם בחודשים האחרונים בדחיפת ארצות הברית הצליח להביא שלום בעולם, ברכה, ישראל אימפריה שהפכה על אמת ל"צונאמי מדיני", זה שיש משמעות עולמית אין על כך וויכוח, מהלך אמיץ ונחוץ מאוד עם מחיר גבוה לימין זה בטוח, אבל גם לנתניהו?
גנץ בלע את הרוק בפעם הרביעית
בניגוד לכעס מימין, בכחול לבן, יש עתיד ובמרצ בירכו פעמים על ההסכם, פעם אחת לנרמול היחסים עם איחוד האמירויות ובפעם השנייה על הדחייה בביצוע החלת הריבונות ביו"ש ובקעת הירדן בתמורה. מבחינת הימין אולי ההוכחה הגדולה ביותר מבחינתם נגד נתניהו, שמהלך שכחול לבן ומרצ מברכים עליו מעיד יותר מכל על משמעותו. ולמעשה חושף את שיתוף הפעולה האידאולוגי הרעיוני ביניהם.
אבל אולי יותר מהכל, גם הפעם התגלו בני גנץ וגבי אשכנזי במערומיהם, הם לא עודכנו, פסיביים, בובות בהצגה של נתניהו. גנץ יצא מושפל: "לא תקין שלא עודכנתי על ההסכם עם האמירויות", אמר במסיבת עיתונאים עם הכתבים הצבאיים, "אם צריך שאבלע רוק על הסכם שלום אעשה זאת", מסתבר שהלסת של שר הביטחון עובדת ב-3 חודשים האחרונים שעות נוספות מכיוון שהוא לא עודכן גם על מינוי רוני גמזו לפרוייקטור הקורונה ולא עודכן על פגישות השרות במפלגתו עם נתניהו ולא עודכן על מפות הריבונות, פסיביים.
מצד שני, אחד משרי כחול לבן הצביע מבחינתו על הניצחון, גם אם לא שלו, כשהבין מזה דחיקה של הבחירות. תחת ההסבר כי מצד אחד לנתניהו יש הישג מדיני ביד וזו העת הכי טובה לעלות בסקרים, מצד שני צריך להשקיע מאמצים בלהחזיר את הבייס.
כשהוא מתחיל לאתרג אני מתחיל לפחד. pic.twitter.com/nQEgaWVPy2
— בצלאל סמוטריץ' (@bezalelsm) August 14, 2020
כשמרבית מחנה השמאל ההארדקורד התייצב לצידו של נתניהו, זו אולי המכה הכי קשה מצד אלו שכל היום מתהפכים עליו, אלו שהוא תוקף אותם ביום-יום נחלצו לתת חיבוק בסוף יום קשה. השמאל התפכח לרגע מהמחשבה שאפשר להפיל את נתניהו על ידי כך שתוקפים אותו ועבר מקללה לברכה.
"המתנחלים זועמים? המהלך חיובי", כתב עיתונאי השמאל הקיצוני, גדעון לוי תחת הכותרת האמורה ב'הארץ'. "עסקני המתנחלים פשטו על האולפנים ו"הביעו זעם" — מקוננים, מאיימים ומייללים כמנהגם. זה הרגע שמותר לכל שוחר צדק ישראלי לחשוב שאולי מדובר במהלך חיובי", לא להאמין, גדעון לוי מצדיק מהלך של ראש ממשלת הימין. צריך לשפשף את העיניים מהאיתרוג. ככל שמצעד אנשי התקשורת אמנון אברמוביץ', ניצן הורוביץ. גיא לרר, יריב אופנהיימר ומירב מיכאלי הביעו סיפוק מהמהלך, כך בימין זעו ממנו באי נחת.
בנט הוריד פרופיל
ההכרזה על ההסכם תפסה את יו"ר ימינה באמצע טיול עם הצוות מסיירת מטכ"ל, זה עזר לבנט לצד החברים לנשק להוריד פרופיל. הוא לא יודה בזה, אבל לא שמעתם מצדידו נאום תוקפני ולא נתקלתם בהצעת חוק מרעישה של הסיעה. כשנתניהו על הגל, בנט לוקח צעד אחורה, יודע שבמקרים כאלו התחרות אבודה מראש, ההצלחה שלו כעת זה בגלל שנתניהו נפל. בנט התייעץ איך להגיב, זה לקח דקות ארוכות מאד עד לשורת ציוצים תוקפניים של סמוטריץ', גם בנט היה חייב לתקוף את ההסכם אבל לא באגרסיביות, שלא יהיה הסמוטריץ', הוא כבר בעמדת המועמד (הבלתי מושג) לראשות ממשלה, בסוף שיחרר תגובה רפה על חשיבות ההסכם וחשיבות הריבונות, נציג האו"ם נהיה.
בימינה רואים בעיכוב של הריבונות את הקש ששבר את גב הגמל, זה היה עוד משהו שהחזיק לאורך כל הדרך, שנה וחצי בפימפום אינסופי של כותרות מצד ראש הממשלה ולימינה לא נותר אלא להריע. נתניהו הפסיד כעת מבחינתם, הוא ינצח כשהוא יהיה בעוד חודש על מדשאות הבית הלבן עם טראמפ ונשיא איחוד האמירויות – לשם הם מכוונים את הקמפיין.
מצד שני צריך להגיד שלאורך הדרך היו כל מיני עניינים שיכלו להיות "הקש ששבר" ולא העניקו בסוף את הסחורה והמנדטים איכזבו. גם הסכם השלום, זה לא אירוע שהוא חד משמעית לא טוב להתיישבות ולכן לא ברור שגם זה יהיה הקש שישבור את גב הגמל, אבל בנט ינסה להציג את זה ככה, 'הקו האדום נחצה – לא האמנו בזה מהיום הראשון, גם עכשיו זה לכאורה עוד נמצא – אל תעליבו לנו את האינטליגנציה, ריבונות בלעדינו לא תהיה'. הקהל יודע שאצל בנט יום פקודה יהיה קשה, אבל המומנטום כעת חזק והמנייה עולה.
3 גישות בימין: אכזבה, סבלנות והצדקה
על פי כל הפרסומים, ישראל כן ויתרה על החלת הריבונות ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, וחתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר אף הודה "ישראל הסכימה למדינה פלשתינית וגם למפה". שלוש גישות התחדדו מאז יום חמישי שעבר בימין כלפי נתניהו: 1. בגידה – לא בכל יום המעריץ מספר אחת של ראש הממשלה כותב עליו 'איכזבת', את זה צייץ איש התקשורת הימני שמעון ריקלין נגד נתניהו, בעקבות הפרסומים שישראל כן ויתרה על החלת הריבונות ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן בתמורה להסכם, עוד הבטחה שהופרה.
ראש הממשלה נתניהו הביא הסכם "היסטורי", אבל הקהל שלו התרגז, התמונה ביו"ש הייתה: נתניהו חתם הסכם מבורך עם הערבים והיפר הסכם מבורך עם המתיישבים. ראשי המועצות ביו"ש – שלמה נאמן, יוסי דגן וישראל גנץ התחרפנו, "זה הייתה הבטחת הבחירות שלו, השתמש בנו, ביצע את הונאת המאה, רימה אותנו, צריך לעשות חשבון נפש, כי תהיינה לזה השפעות פוליטיות"
זה הרבה זעם על מה שהיה ולקראת מה שיהיה, הם יוצאים מנקודת הנחה שסביר גם להניח שישנן עוד כמה "עיזים" שמסתתרות, ועוד כמה ויתורים שישראל עשתה וכרגע לא נחשפו לציבור, כך שגם ההצהרות על כך שזה "שלום תמורת שלום" אינן מדויקות. בכלל, "שלום תמורת שלום"? הימין כבר מזמן לא מחשב את המשוואה הזאת כך, נתניהו חוזר אחורה כשהוא מציג את ההקבלה הזאת, אבל הימין כבר לא שם הרבה שנים.
בימים האחרונים נשמעים יותר קולות נגד הימין המתנחלי, הם הרי טענו שהתכנית גרועה, אז עכשיו הם תוקפים נתניהו, 'איך העזת לבטל את הריבונות?!' לא אסתיר שיש כמה ביו"ש שחזרו לנשום לרווחה ובכל זאת ברמה הרוחבית זו הרי טענה מופרכת, מנסים להציגם כמי שבאים להרע ליהודה ושמרון, הם היו מאלה שבלמו את החלת הריבונות במתכונת שהוצגה בתוך תכנית המאה והוכיחו שזו אופצייה גרועה, שמבקשת לעקר בחלק מהמקומות את ההתיישבות היהודית. אז ראיתי רעיון: להציג את נתניהו כמי שבלם החלת ריבונות במתכונת רעה וזה מה שהוליד שלום עם מדינת אויב. פייר אינפ
2. אורך רוח וסבלנות – ארגון 'מלוכדים' הפורום הלאומי בליכוד שפועל גם הוא ביו"ש לא מסכים עם הגישה שגורסת ש'אם זה לא קרה עכשיו – מדובר באסון'. מבחינתם מלכתחילה ההכרזה על החלת הריבונות הייתה מוגבלת. אחרי שלוש סבבי בחירות שהריבונות הייתה על הפרק, יש הבנה שנמצאים בעידן שונה, עשור אחרי שבו דיברו על מדינה פלסטינית השיח השתנה לסיפוח.
הם מאמינים בתהליכים, ששום דבר לא קורה מידי. נעצבים שהייתה פה הזדמנות והיא לא קרתה אבל תהליכים לוקחים זמן. זה לא יקרה עכשיו אבל זה יקרה והם יעשו את כל מה שאפשר כדי שזה יקרה.
אפשר להגיד שהגישה מושתת על הסיפור המוכר של הרב הנזיר שביום שלישי האחרון צויינו ארבעים ושמונה שנה לפטירתו. לאחר ההכרזה על החלוקה לקווי 48' והקמת מדינה, הוא ישב יחד עם הרב צבי יהודה בעצבות על חלוקת הארץ, אחר כך התאוששו, קמו ואמרו "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו", כלומר: נסתרות דרכי ה', ולמרות העצב על חלוקת הארץ יצאו לחגוג את הטוב האדיר שהיה להם ביד. לימינו, למרות דחיית הריבונות ישראל מעצמה שחותמת על הסכם שלום עם מדינה ערבית, לא עניין של מה בכך.
יצטרך לשלם על זה מחיר
מצד שני גם הם יודעים שנתניהו יצטרך לשלם על זה מחיר, כשאחד מהח"כים בליכוד ציין בתדרוך מסדרון בכנסת שאם היו מתקיימות כעת בחירות לראשות הליכוד ברור שנתניהו היה עדיין מנצח אבל אולי עכשיו האחוזים היו שונים, אם היה היום פריימריז התוצאות היו שונות. הממשלה הזאת לא מובילה שום אג'נדה לימנית ובמקרה של בחירות נתניהו יצטרך להוכיח מדיניות ימין בפועל, הרשימות מוכנות והם יהיו שם בשביל הדבר הזה.
3. הצדקה – בעיקר ליכודניקים מושבעים, 'ביביסטים' שמריעים על המהלך ולא רואים בו חסרונות. נתניהו ניצב מול עיניהם, כל השאר זה הפרעות קלות בדרך האמיצה שהוא מתווה. מי שביקש לגשר בין שלוש הגישות היה יו"ר הכנסת, שעודד את הימין: "המאמץ העצום שהושקע בקידום החלת הריבונות לא היה לשווא. התשתית שהונחה תשמש בסיס להשלמת המהלך. אין מקום להתייאש וחייבים להמשיך לפעול בנחישות עד שנממש את ריבונותנו. חשוב שכל הכוחות המאמינים בזכותנו על הארץ כולה יתלכדו לצורך כך".
מילכוד בליכוד
אתם שומעים את השקט הזה? זה שרי הליכוד מנסים לחשוב איך לצאת מהפלונטר שיו"ר המפלגה שלהם הכניס אותם אליו. מצד אחד יש פה הסכם מבורך, מצד שני הלכה הבטחת הריבונות. אם האירועים אחרים, התגובות קולחות וזורמות לטלפון בקצב ואף מתוכננות מראש, הפעם לקח לחברי הכנסת זמן לא קצר לגשר על הפער ולהצליח להוציא את התגובה המאוזנת.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו