מביתו שבניצן חזרנו 15 שנה לאחר העקירה אל הרב יגאל קמינצקי, שעמד כרבה הראשי של גוש קטיף בימי הגירוש. בראיון לסרוגים הוא מספר בדמעות על השיברון הפרטי והלאומי, המתקפות שעברו התושבים: "הפכו אותנו ללא לגיטימיים לאוכלי ערבים, השמיצו אותנו"; ההבדל בינם למפגינים בבלפור: "אין להם אידאולוגיה, אלימות, בוטות ופריצות", והאם צריך לחזור היום לגוש קטיף? צפו בריאיון המלא.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום ועריכה: ניסים פרץ/ סרוגים)

"צריך להבין, מה שהיה הוא שבר עצום", פותח הרב קמינצקי ב, בן 70 שמכהן כראש הישיבה הגבוהה ביישוב ניצן. "לא רק לנו מבחינה פרטית אלא של עם ישראל, בגידה בארץ ישראל. יחד עם זאת, החיים שלנו פה הם נפילות ותקומות – אנחנו מתוך הנפילה קמנו ואנחנו לא מתביישים בזה, שמחים ומפריחים מחדש. זה לא אומר שהיה כדאי או היה שווה' זו נפילה שהקב"ה הפיל עלינו והתושבים עמדו בניסיון הזה בגאון".

הרב  קמינצקי עם אשתו ותשעת ילדיהם התגוררו בנווה דקלים 20 שנה עד לתכנית ההתנתקות, לאחר שהות של כ-4 שנים באתר הקרווילות בניצן עברה המשפחה ליישוב הקבע החדש בממקום. לפני הפינוי הוא מתאר: "אלו היו ימים נוראים, תחושה של משהו איום ונורא. את חש בגידה עצומה בערכים, באידאליים, באמת בארץ הזאת, בכל מה שחונכו עליו וזו תחושה נוראית. את נאבקת, אבל אנחנו בשלב שיודעים שנגזרה הגזירה".

"אמרתי לאשתי 'אני פה לא יכול להישאר עוד דקה אחת'",שחזור הפינוי

אתה דגלת באהבה ננצח, בממלכתיות, כמה שיותר להיאחז בקרקע בלי מאבק, וזה גרר מאבקים פנימיים לא פשוטים

"זה לא נכון, לא נגררו מאבקים לא פשוטים. רוב רובו של הציבור הלך עם ההנהגה ולנו היה קונספט, האמנו דבר ראשון שכדי להציל את גוש קטיף צריך להתחבר לעם ישראל ודבר שני, האמנו שאנחנו צריכים למנוע מלחמת אחים. הלכנו על חבל דק ואני חושב שבחרנו בדרך הנכונה – לא שוברים את הכלים, המדינה היא שלנו לא פחות משל אריק שרון, גם אחרי גוש קטיף יש חיים, אם תהיה חס וחלילה מלחמת אחים, כל העסק מתפרק וזה היה כפסע בין מה שהיה למלחמת אחים".

 סימולציות הראו 500 הרוגים, צה"ל הכין צלפים, סורוקה פתחו חדרי חירום

"זה שהפכו אותנו ללא לגיטימיים לאוכלי ערבים, השמיצו אותנו אנחנו רגילים להיות מושמצים כל החיים. קשה להיות יהודי, דתי, לאומי, ימני, מתנחל, בגוש קטיף אבל לא חשבנו שזה קל. ישנם ערכים שעליהם אנחנו מוכנים להקריב את החיים והעשייה וזה מה שעשינו. אמרו – אז אמרו. זה נכון שיצרו פרובוקציות, אם חס ושלום היה פרובוקטור אחד פתוח באש בכפר מימון היו עשרות הרוגים ללא ספק, צה"ל כבר הכין צלפים, בבית חולים סורוקה פתחו את כל חדרי החירום, היו סימולציות בצבא שיהיו 500 הרוגים ולנו כרבנים הייתה אחריות מאד גדולה – איך שומרים על עצם החיים, איך אנשים ולא מתפרקים ואיך בסופו של דבר גם במצבים הכי קשים לא ליצור מלחמת אחים".

במבחן התוצאה גוש קטיף נחרב, אנשים פונו מהבית, נכשלתם.

"אמרתי לנוער גוש קטיף, אדם חי 120 שנה בסוף הוא מת, אשר להגיד חבל שהוא חי כי בסוף הוא מת? למה לא? מבינים שלחיים יש ערך, החומר הולך אבל הרוח נשארה. מה זאת אומרת הפסדנו?! אפשר לחשוב שאם מישהו היה פותח באש לא היינו מפסידים, מה הרציונל? הרי ברור שבכל קמרה אף אחד לא יכול לעמוד נגד הצבא וברגע שאריק שרון היה מוכן שיהיו הרוגים יצרו סביבנו דמוניזציה- מי אנחנו?!"

לא יכול להישאר פה עוד דקה אחת

הרב יגאל חוזר אל אותם תשעת הימים תשס"ה: "נשארתי כמעט עד סוף הפינוי, יצאתי ביום שישי, למרות שיכלתי להישאר לשבת ואמרתי לאשתי 'אני פה לא יכול להישאר עוד דקה אחת' יצאתי החוצה, רואים חורבן והורסים את הבתים – זה היה נורא. בבכי גדול, יצאנו מהבית עשינו קריעה ועלינו לאטובוסים".

על היעלמות הציבור החרדי מהמאבק: "נפגשנו עם הרבה מאד רבנים חרדיים איך אומרים 'כשאנחנו נאבקים על השבת אנחנו לא רואים אתכם', לציבור החרדי יש בעיה שהוא לא מבין את הקץ המגולה, לא מבין את הזמן שאנחנו נמצאים בו את התקופה הנוכחית שעם ישראל חי בו. בפועל שהם לא באו זה סיפור אחר".

שאלו אנשים איפה הם גרים? ואמרו 'אנחנו גרים בגן עדן' (צילום: סרוגים)

אין לשמאל אידאולוגיה, אלימות, בוטות ופריצות

הרב שמזכיר את מלחמת אחים פותח במתקפה ברקע הפגנות השמאל האלימות: "מה שיש היום זה איום ונורא, זה לשבור את כל כללי הדמוקרטיה, הם בקנטים מבחינת התודעה הציבורית. הם יכולים לצעוק, לשבור ולהכות שוטרים לעשות מה שהם רוצים, אבל הם הולכים ונדחקים. להם אין אידאולוגיה, האידאולוגיה שלהם זה 'רק לא ביבי'  זו שנאה תהומית שאני לא יודע מאיפה היא באה. אנחנו נאבקנו על ארץ ישראל זו אידאולוגיה. אבל גם שכאנחנו הפגנו לא נהגנו בכזאת אלימות, בוטות ופריצות – פה זה לא מוביל לשום דבר, רק הרס וריחוק"

צריך לחזור היום לגוש קטיף?

לא צריך, נחזור. הקב"ה אומר "כל מקום שתדרוך כף רגליכם לכם יהיה", זה מקום שבנינו שם אימפריה של עשייה תורה וחיבור, בשבילי זו הייתה מיניאטוריה של מדינת תורה. אנחנו קרוב ל-20 שנה היינו במלחמה, קברנו חצי אחוז  מהאוכלוסייה וכמעט אף משפחה לא עזבה על רקע ביטחוני, את רואה שהאמונה היא  כוח עצום. שאלו אנשים איפה הם גרים? ואמרו 'אנחנו גרים בגן עדן'".