"זו מלחמה": השחקן ומדריך הטיולים חושף את מאחורי הקלעים של משבר הקורונה

  (התמונות בכתבה, אושרו לשימוש ללא קרדיט)

בשגרה נורמלית, חודשי הקיץ היו אמורים להיות תקופת השיא עבור אהרון יוקל, שעובד כבר למעלה מעשור כשחקן תאטרון ומדריך טיולים מבוקש במיוחד בירושלים. אך בעקבות נגיף הקורונה, הוא איבד את עבודתו.

"אני נשוי עם 5 ילדים, וזו הפרנסה היחידה שלי", מספר יוקל לסרוגים "בחודשיים הראשונים היה מאד קשה עם כל החוסר וודאות. כל העבודה שלי היא מול בני אדם, ופתאום אי אפשר להיפגש עם אנשים".

"זו מלחמה בפנים, בין מה שמושך אותך למטה לייאוש ולמחשבות איך עושים קומבינות כדי להגדיל את דמי האבטלה"

כמו רבים בתעשיית התרבות והפנאי, גם אהרון לא עובד כבר מאז פורים ובינתיים מנסה לסגור את החודש מקצבת הביטוח הלאומי שהצליח להשיג דרך העמותה שהוא עובד בה."זו מלחמה בפנים, בין מה שמושך אותך למטה לייאוש ולמחשבות איך עושים קומבינות כדי להגדיל את דמי האבטלה, כי אני רק מקבל בקושי חצי ממה שאני מרוויח ברגיל".

מתי הבנת שאתה כבר לא הולך בקרוב לחזור לעבודה?

"לקח זמן עד שמבינים, כי בהתחלה עוד חשבנו שעוד שבועיים נחזור ואז עוד חודש. אבל אז נגמר פסח והבנתי שעומדים להיכנס למצב הזה הרבה זמן. בהתחלה נהניתי מהחופש, כי לפני פורים עוד היו הרבה הצגות אז נשאר 'שומנים' (כסף) שאפשר לחיות ממנו, אבל אחר כך כבר נהיה קשה יותר".

המצב הזה גרם לך לתהות לגבי המקצוע שלך ומה לעשות קדימה?

"המצב גרם לי להבין שאני צריך לשים פאוזה על המקצוע שלי ולחפש עבודות אחרות. זה מה שלפחות חשבתי בהתחלה – אמרתי אחפש עבודות פשוטות, מה שיציעו לי אני אקח. עד פסח עוד היה סבבה בבית, אבל אחרי פסח פתאום נותרתי תקוע בבית, לא עושה כלום ולא יודע מה לעשות".

"הרבה חברים קרובים התייאשו לגמרי ופרשו מהתחום"

עולם התרבות היה הראשון להיסגר והאחרון שיפתח. גם כשכבר היה תאריכים לחזרה לאולמות התאטרון, מהר מאוד התקווה נגנזה כשהגיע הגל השני.

"אני שחקן משהו כמו 16 שנה, למדתי בניסן נתיב, ומדריך טיולים כ-13 שנה – ולא זכור לי אף פעם שהיה דבר כזה קיצוני. בתקופה של הפיגועי דקירה בירושלים היה גם קשה, ביטלו את כל הסיורים ואתרי התיירות בירושלים היו יחסית ריקים – אבל עדיין היה טפטוף של תיירים והיו לי הצגות. עכשיו הכל נסגר".

יש לך חברים מהתחום שהתייאשו מהמצב ועברו הלאה, למקצוע אחר?

"לחברים הקרובים גם יש מצוקה קשה. יש חלק שפשוט שוקטים על השמרים ומחכים, לא ברור למה, ויש כאלה שתפסו את עצמם, חלק מהר יותר וחלק לאט יותר. אני מכיר כמה מדריכי טיולים שהתייאשו לגמרי ומחפשים עבודות אחרות – אחת עברה להוראה, אחד עובד במשהו שבכלל לא קשור ורק עוזר בניהול של מפעל, ויש אנשים שעובדים בחקלאות אפילו".

"מבחינה מסוימת הקורונה הייתה סוג של זרז שגרם לי להמציא את עצמי מחדש"

יום השיא של אהרון, מידי שנה הוא יום ירושלים-בו מנחה לפחות 20 סיורים ביום יחד עם הצגות מיוחדות. אלא שהשנה גם על זה הוא נאלץ לוותר.

על אף המצב הקשה, אהרון החליט לא להישבר, ודווקא מהמשבר החליט למצוא פתרון יצירתי שיאפשר לו להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב דרך הזום.

"ברגע שהבנתי את זה, עשיתי סוג של תהליך עם עצמי, שאלתי מה עכשיו והתחלתי לדבר עם אנשים אחרים על מה הם עושים כדי לקבל רעיונות". מספר אהרן, "אחד מהאנשים שהתקשרתי אליהם, היה הבמאי גלעד אלפסי וביקשתי ממנו לצלם את הסיור שלי לכבוד יום ירושלים – ואז עלה הרעיון שאם אני כבר עושה בסיור הצגה של כל מיני דמויות, בוא נעשה פגישת זום ביניהם וניצור סרט מעניין".

אחרי לא מעט עבודה, אהרון השיק לאחרונה את הסרט "זום ירושלמי" המעביר את הסיפור של ירושלים דרך שיחת זום מפתיעה ושנונה. "בצילומי הסרט יצאנו לגבעת התחמושת, שבוע לפני יום ירושלים היינו שם בודדים – אנחנו ושלושה אנשים שגרים באזור. מנהל האתר אמר ששנה שעברה היו כל יום 3,000 אנשים, והשנה היה ריק", מספר אהרן לסרוגים.

אז בכל זאת הצלחת להפיק משהו טוב מהקורונה..?

"מבחינה מסוימת הקורונה הייתה סוג של זרז שגרם לי להמציא את עצמי מחדש. אני לא אגיד שהקורונה הייתה טובה, חס ושלום, אבל הלחץ הזה הוציא ממני משהו טוב. משהו בי נפתח, ואמרתי שאני אתקשר לאנשים בתחום ואתחיל לראות מה לעשות.. ולגמרי הצלחתי לעבור ממדיום של תיאטרון לעבודה במסך".

מה אתה חושב על התנהלות הממשלה בימים אלו?

"אני לא יודע מה הממשלה עושה, אבל התחושה שלי היא שאין כאן הנהגה שמציגה חזון ואומרת מה אנחנו עושים. בימי מלחמת העולם השנייה, צ'רצ'יל אמר בפירוש לעם שלו שהוא נותן להם דם יזע ודמעות, שהשנים הקרובות יהיו קשות, אבל הוא הציג חזון ואמר שהם נלחמים נגד הרשע, נגד היטלר. כשיש לך חזון יותר קל לך להצטמצם ולהידחק וקשה. פה התחושה היא שהפוליטיקאים לא ממש כואבים את כאבם של העם, ומהבחינה הזאת באמת לא ברור"•.