פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, אשר התפטרה השבוע במפתיע, מצטרפת לשר הבריאות ליצמן שעזב את המשרד לטובת משרד אחר, ולמנכ"ל משרדו משה בר סימן טוב שפרש מתפקידו. משבר הקורונה חוזר להכות גלים לאחר תקופה של שפיות ושגרה, וכולם נוטשים את הספינה.

בימים בהם עיניהם של מיליון מובטלים נשואות אל היושבים בגבעת רם, הספינה מטלטלת בחוזקה, היא כמעט מחשבת להישבר, ואין מי שינווט, ואין מי שיוביל אותה לחוף מבטחים. על ראשי ממשלה חלופיים, ניהול משברים ואמון העם במנהיגות, ניתן ללמוד דוקא מפרשת השבוע.

אי כניסתו של משה לארץ ישראל הוא אחד האירועים הכואבים והמתריסים בהיסטוריה של עם ישראל. משה, שהנהיג את העם במשך ארבעים שנה, שמע את תלונותיהם וסבל את גחמותיהם, שכמה להגיע לארץ ישראל, לא נכנס אליה. הוא התבשר על הבשורה הזו במי המריבה, לאחר שהיכה את הסלע במקום לדבר אליו, והנה מתממש הדבר.

וכך, לפני שהוא עולה על ההר, מבקש משה מהקב"ה שימנה אחריו מנהיג להנהיג את העם: "יפקוד ה'… איש על העדה". עולה השאלה, מדוע משה מבקש זאת ברגע האחרון? מדוע לא טיפח מנהיג בעצמו? הרי במשך תקופה ארוכה, מאז מריבת העדה במדבר צין, ידע כי לא ימשיך עם עם ישראל. מדוע כשפסע בינו לבין הילקחו מהעולם, כשהוא למרגלות נבו, הוא מבקש למנות מנהיג?

המנהיג שייעד משה

הרי לא ניתן לייחס למשה חוסר אחריות, כראשי קהילות או חסידויות שעוזבים את העולם ומשאירים צאן רב ללא רועה? או כמנהיגים וראשי ממשלות של ימינו, שרואים עצמם כבלתם אין, ואינם מטפחים יורש? שאלה זו שואל הרבי מקוצק ועונה עליה, שמשה דווקא ייעד לו מנהיג. הוא ייעד לו את פנחס. פנחס, איש קדוש, גיבור חיל, בעל שושלת יוחסין, בנו של אלעזר הכהן ונכדו של אהרון הכהן, איש הראוי מכל הבחינות להנהיג את העם. אלא משראה את שעשה פנחס לזמרי, זמן קצר מאוד לפני כן, חזר בו.

זמרי היה נשיא בית אב משבט שמעון, אשר בא על בת מלך מדיין, כזבי בת צור, בפומבי, "לעיני משה ולעיני עדת כל בני ישראל". מעשה זה הביא מגפה בה נהרגו עשרים וארבעה אלף מבני ישראל. ראה זאת פנחס, וביקש ליישם את ההלכה של "הבועל ארמית קנאין פוגעים בו", נטל רומח בידיו ודקר את שניהם גם יחד. אמר משה, קנאי אינו יכול להנהיג את העם, וביקש למנות מנהיג אחר. ודוק; לדעת הרבי מקוצק, מעשה פנחס היה מעשה גבורה עילאי, מעשה של קידוש ה'. בזכותו נעצרה המגיפה, והוא קיבל את ברכתו של הקב"ה. בסוף המעשה העלה עליו הכתוב מפי ה': "הנני נותן לו את בריתי שלום". לא זו אף זו, עם זקוק לקנאים מסוגו של פנחס. יש מעשים שלא ניתן לעבור עליהם בשתיקה. מעשים שרק קנאים יכולים לאזור אומץ לעשות אותם.

עם צריך אנשים שיסיטו אותו חזרה אל דרך הישר. ואף על פי כן חותם הרבי מקוצק "קנאי לא יכול להיות מנהיג ישראל" (עמוד האמת). וממי הדברים מובאים? מפי אדם שידוע היה בתפיסתו הרדיקלית, הטוטאלית, הקיצונית. הרבי מקוצק שנא את הבינוניות. הוא היה נוהג לומר: "רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות", ונהג לתבוע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת.

אחת מאמרותיו המשקפות את גישתו הקנאית היתה: "מה לי עם כל אלפי החסידים, די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו, ה' הוא האלוקים". כי כשזה מגיע למנהיגות, אין המנהיג יכול להיות קנאי. ואכן, כשמשה ביקש מהקב"ה למנות לו מנהיג, הוא פונה אליו בתואר "אלהי הרוחות", כינוי חדש שלא מצינו עד כה.

רש"י מסביר שם: "אמר לפניו ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומים זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". שיודע ה' לרוחו של אדם, ויודע הוא שכל אדם ואדם דעתו שונה, ועל כן דרוש מנהיג שידע להקשיב לכולם ולהכיל את כולם. זוהי המנהיגות שחיפש משה. זוהי המנהיגות שעלינו לחפש. מנהיגות לאומית שתשמע את כל הדעות, שתתחשב בכל הדעות, שתדע להכיל – גם אם היא כלל איננה מסכימה – את כל הדעות.

אין אנו מחפשים מנהיגים קיצוניים. אין אנו מחפשים מנהיגים קנאים. הקיצוניות חיונית, נדרשת. הקנאות היא כורח המציאות. הגבורה וקידוש ה' – אין נעלים מהם. אך כשזה מגיע למנהיגות, לא פנחס יהיה המנהיג. יש לחפש מנהיגות מסוג אחר.

עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר בראש ארגון שורת הדין, ארגון הנלחם בזירה המשפטית למען מדינת ישראל.