אולי אין לי זכות דבור כי כדתי עצמאי ללא "מגזר" באמת לא אכפת לי אם יהיה רב כזה או אחר. אבל אני שונא צביעות, ויש כאן הרבה צביעות. אני שומע את ה"ליבראלים" ו"השפויים" מדברים על החרדלי"ם (ולפעמים בתיעוב) כאילו הם לא ציונים דתיים לגיטימיים. זה מכוער וחוטא לאמת.

יש לזכור שגם הדתיים לאומיים של שנות ה-70 וה-80 היו נראים חרדלי"ם לעומת בני עקיבא של שנות ה-40 וה-50. אז היו ריקודים מעורבים ממש, נערים ונערות האוחזים זה בידי זה וגם הולכים לשחיה מעורבת. אבל כשאני הייתי בבני עקיבא מאמצע שנות ה70 ועד תחילת ה-80 לא היה כדבר הזה. ואלה רק שתי דוגמאות. מדובר ככל הנראה בתהליך שבו תלמידים מישמים בחיים האישיים שלהם את מה שלמדו בישיבות.

האם שכחנו שבשנות ה-40 לא היו ישיבות למעט כפר הרא"ה והיום כל תיכון דתי כמעט הוא ישיבה תיכונית? האם היו ישיבות הסדר וישיבות גבוהות? לא. (למעט מרכז הרב שהיתה קטנטונת) והיום ישנה הצפה אדירה של ישיבות גבוהות וישיבות הסדר. והנה לפתע צצה היום פתאום כמיהה לדתיים לאומיים של "פעם" ודיבורים נגד "הקצנה". איזו הקצנה? שהם מקיימים הלכות שלמדו בישיבה? אם לא טוב לכם זו בעיה שאתם הבאתם על עצמכם. תפרקו את הישיבות שלכם ותחזרו לרקוד הורה בנים ובנות יחדיו.

אתם אומרים "אנחנו לא חרדים". אז מה אתם כן? חצי חילונים? שלשה רבעים? או אולי "בואו נהיה דתיים אבל לא ניקח את זה יותר מדי ברצינות"? מה לא בסדר בלהיות חרדל"י? האם מאן דהוא מ"השפויים" היה נוכח בזמן שיסדו את בני עקיבא וראה בעיניו את הראי"ה קוק זצ"ל רוקד הורה עם החברות שלו בסניף? או לחילופין את הרב נריה זצ"ל שוחה בבריכת המושב עם כל השכנות? נו באמת.

תפסיקו לחנך אחד את השני

הבעיה שלכם שם בציונות הדתית ליבראלים כחרדלי"ם כאחד, זו העובדה שאתם לא ממש סגורים על עצמכם מה אתם רוצים להיות. יותר ישראלים מערביים עם נטיה לחילונות ותרבות חילונית או יותר יהודים שמרנים עם תרבות דתית תורנית יהודית ומתבדלת. ואל תגידו לי "אין סתירה" – כי עיניכם הרואות שישנה סתירה. עם המלחמות הקיצוניות שלכם מה שיקרה בסוף זה שחלקכם יהפכו לקונסרבטיבים (יש כבר כאלה שבדרך לשם) ואחרים יהיו מעין פועלי אגודת ישראל או חרדלי"ם בלשונכם.

תסבירו לי מה הבעיה שלכם שליבראל ישאר ליבראלי וחרד"ל ישאר חרדל"י למה הצורך האובססיבי הזה שלכם לחנך אחד את השני? הרי אתם "הציונות הדתית" בכלל לא באמת תנועה ואפילו לא באמת מפלגה. יש מאות אלפי ציונים דתיים בארץ שאתם בכלל לא מסתכלים עליהם כ"ציונות דתית" (עולי אתיופיה למשל- או מסורתיים מזרחיים ועוד). חבל עליכם, כי אם תלמדו לחיות אחד עם השני ולא לנסות לשכנע כל מחנה עד כמה הוא מסוכן לאחר, הכל יהיה בסדר.

מה רע שיהיו ליבראלים אם זה רצונם? מה רע שיהיו חרדלי"ם אם זה רצונם? מה לעזאזל אכפת לכם מה אומר ההוא ומה אומר הזה כאילו זה אבא ואמא שרבים מולכם. איפה הכבוד והסובלנות? ל"שפויים" יש המון סובלנות לחילונים אבל את החרדלי"ם הם לא סובלים והחרדלי"ם מסתדרים נהדר עם החרדים אבל לא סובלים את השפויים – מה קרה לכם – השתגעתם?

==

חגי סרי-לוי הוא תושב אלון שבות עיתונאי בעבר ומגשר במשפחה וגירושין בהווה.