אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

טלטלה פנימית ואי שקט: איך יוצרים אי של וודאות?

מאי וודאות אפשר ליצור אי של וודאות: המשימה בעת הזאת קשה כפליים, כי נלקח מאיתנו החיבור הקהילתי סביב בית הכנסת. במיוחד בעת צרה, בית הכנסת הוא מעין 'תיבת נח', זה דורש כוחות נפש אדירים

טלטלה פנימית ואי שקט: איך יוצרים אי של וודאות?
  אילוסטרציה, למצולמת אין קשר לנאמר בכתבה(צילום: יוסי אלוני/ פלאש 90)

בתקופה זו המשפט "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" תופס משמעות נוספת שלא רק מדרך ארוכה אנחנו לא מפחדים אלא גם מדרך של חוסר וודאות

בחודשים האחרונים הייתי שותף פעמים רבות בהחלטות מה לעשות עם בית הכנסת הקהילתי. פעם היה זה לסגור את בית הכנסת, פעם לפתוח את בית הכנסת, ואז שוב לסגור את בית הכנסת וחוזר חלילה. כעת, ששוב סוגיית בתי הכנסת עומדת על הפרק אני שוב בדילמה מה נכון לעשות.

עוד באותו נושא

פרופ' לוין: "הופעות רה"מ בקורונה יצרו רושם פוליטי"


4

ההרגשה היא מאוד מבלבלת. יש תחושה של אי וודאות שמרחפת באוויר ולא ברור מה הדבר הנכון שצריך לעשות.

פתיחת וסגירת בית הכנסת היא רק דוגמה אחת מיני רבות שכולנו חווים בתקופה האחרונה. בתי הספר, מקומות העבודה, מקומות הבילוי ועוד הרבה דברים נוספים, נפתחים ונסגרים לסירוגין. בנוסף, כל אחד ואחת בכל רגע נתון יכול לקבל הודעה על כך שהוא נצרך להיכנס לבידוד. זאת הרגשה של חוסר יציבות. לא רק חוסר יציבות חיצוני, אלא משהו הרבה יותר עמוק: טלטלה פנימית ואי שקט.

מתוך מחשבות אלו שמלוות אותי בימים האחרונים, נזכרתי במשפט מפורסם ונדוש המבוסס על תורתו של הרב קוק שאומר: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". השימוש הנפוץ של המשפט הוא בדרך כלל בממד הכלל ישראלי שלו. זאת אומרת אנחנו כעם, לא מפחדים ולא מתייאשים גם כשהדרך היא ארוכה וקשה. אנו יודעים שתהליכים לוקחים זמן ודורשים הרבה אנרגיות וכוחות.

נראה לי שבתקופת הקורונה, המשפט הזה לא רק מבטא את מה שעובר על עם הנצח אלא מבטא גם את החוויה אישית שעוברת על כולנו כפרטים של אותו עם הנצח. אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה, ועצם העובדה, שיום אחד מותר לעשות כך וכך, ויום אחד כבר אסור לעשות את זה וחוזר חלילה, כלל לא משפיעה עלינו.

יתרה על כך, האמת היא שלא רק שאנחנו לא מפחדים מחוסר היציבות, אלא אנו אפילו מפתחים על ידי ההתנהלות המיוחדת הזאת, קומה נוספת בנפש של חיזוק האמונה בהקב"ה. דווקא כשנוצרת כזאת 'אי וודאות', זאת הזדמנות להפוך אותה ל'אי של וודאות'. וכבר מצינו במקורות שהחיבור לקב"ה הוא זה נותן לנו עוגן ויציבות גם בימים אלו והוא מקור הוודאות – "הוודאי שמו כן תהילתו".

נכון, המשימה בעת הזאת קשה כפליים, כי נלקח מאיתנו החיבור הקהילתי סביב בית הכנסת. בכל השנה כולה, ובמיוחד בעת צרה, בית הכנסת הוא מעין 'תיבת נח', אי של שפיות שאפשר לבוא לשם ולהתחבר ביחד להקב"ה. הפעם אפילו את זה אין לנו, וזה קשה לכולנו מאוד. זה דורש מאיתנו לאסוף כוחות נפש אדירים ולפגוש את הקב"ה גם במציאות כזאת.

ועם הפנים לעתיד, משימתנו היא לבנות בתוכנו בתקופת הקורונה מדרגת חיים עליונה יותר, כדי שאותו חיבור לריבונו של עולם יישאר בנו וילווה אותנו גם כשנחזור לימים שכביכול יש בהם וודאות. שהרי גם בימי שיגרה בהם לכאורה הוודאות קיימת, כולנו יודעים כמה הוודאות הזאת היא שברירית ולא וודאית, וכמה אנו זקוקים תמיד לחיבור למקור החיים, הקב"ה.

הרב שלמה סובול, הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו