פרשת שלח: איך יודעים שמישהו משקר? - סרוגים

פרשת שלח: איך יודעים שמישהו משקר?

מי שמנתח את האידאולוגיה של האדם לפי הנימוקים שהוא מעלה, טועה, ומחפש מתחת לפנס. אל תקשיבו לנימוקים שהאדם מעלה – הוא משקר. הקשיבו למעשיו.

איתי אליצור
פרשת שלח: איך יודעים שמישהו משקר?
  אתה משקר. פינוקיו (צילום מסך)

כאשר אדם מחליף את נימוקיו תוך כדי הדיון, יש להניח שהוא משקר, לפחות בקשר לנימוקים שלו.

כאשר בא אדם ואומר "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ:  אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם", משמע שהוא מאד רוצה להכנס לארץ, אבל הוא מבין שאין הדבר בכחו.

אבל אם מיד אחר כך הוא אומר "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא", מסתבר שלא הגויים שבארץ מפחידים אותו. משהו לגמרי אחר מפריע לו.

הההערכה הזאת מתחזקת לאור העובדה שזו לא הפעם הראשונה וגם לא השניה שהאיש הזה רוצה לחזור למצרים. הוא אמר את זה כבר על הים, ואחר כך על המן, ואחר כך בשלו, ובעוד מקרים שונים.

בסדר, אדוני, אנחנו יודעים שאתה רוצה לחזור למצרים, אתה לא רוצה לעלות לארץ ישראל ולהיות עבד לה', אז אנא, אמור את האמת. למה אתה אומר שעז העם? את מי בדיוק אתה מנסה לרמות?

הוא לא רק מנסה

הוא לא רק מנסה לרמות, הוא גם מצליח, בעיקר את עצמו.

הוא מאמין בלב שלם, שבכלל אין לו שום דבר נגד הארץ, פשוט – צריך להתחשב גם בכל מיני מרכיבים אחרים שקיימים בשטח. אנחנו לא לבד בשטח ולא נוכל לעשות ככל מה שאנחנו רוצים. צריך להתחשב גם באילוצים הבטחוניים.

אילוץ בטחוני הולך  ואילוץ בטחוני בא, והארץ לעולם עומדת.

מן הראוי שאדם יעשה מאמץ לבחון את הנתונים והערכים, ולהגיע מתוכם למסקנה המתחייבת, מתוך חשיבה שכלית וקרה. אבל לצערנו ולבושתנו, האדם מונע לא רק מתוך שכל, אלא גם מתוך כל מיני שיקולים אחרים: יצרים, רצון להוכיח לאחרים, רצון למצוא חן בעיני אחרים, רגשות, ועוד ועוד.

מי שמנתח את האידאולוגיה של האדם לפי הנימוקים שהוא מעלה, טועה, ומחפש מתחת לפנס. אל תקשיבו לנימוקים שהאדם מעלה – הוא משקר. הקשיבו למעשיו.

אפס כי עז העם?

כבר ארבעים שנה מתנהל בארץ ויכוח. הללו מבקשים להחזיק בה, והללו מבקשים רק להפטר ממנה. הנימוקים התחלפו כבר פעמים רבות, התוכן נשאר אותו תוכן, הללו רוצים את הארץ והללו רוצים דווקא לא להחזיק בה. בתחילה הם נימקו זאת בוויתור למען השלום, אחר כך בכך שלעולם לא יהיה שלום, אחר כך בכך שנהיה בארץ רק יהודים ולא מדינה רב לאומית, ובמקביל – מלחמה בגזענות שלא מקבלת בני עמים אחרים. בקצור: עז העם היושב בארץ.

גם המבקשים להחזיק בארץ לא מעזים לומר למה. הם משקרים. הם לא אומרים שהם רוצים להחזיק בארץ כי היא ארצנו וארצו של ה'. הם משתמשים בנימוקי בטחון. שקרנים.

כאשר אני בוחן את הדברים, אני מוצא שאין הבדל גדול ביני לבין השמאלנים הקיצונים. גם אני וגם הם מתנגדים לכיבוש וסוברים שעם שכבש ארץ לא לו צריך לשוב למולדתו. גם הם וגם אני סבורים שצריך לסלק את צאצאי הכובשים מהארץ, ושהארץ צריכה להיות בידי בעליה. גם הם וגם אני סוברים שהפתרון יבוא ע"י גדר שתחצוץ בינינו לבינם. המחלוקת בינינו היא רק בשאלה איפה תקום אותה גדר. באיזה צד של הירדן.

ואיך אנחנו מנמקים את דעתנו? אנחנו משקרים. גם אני וגם הם. אנחנו משתמשים בשיקולי בטחון.

במי תומכים המרגלים

אחד היצרים המרכזיים המניעית את האדם הוא יצר ההשתייכות. האיום הגדול ביותר הוא שמא יאמרו עליו שהוא לא שייך לאן שהוא רוצה להשתייך, או שהוא דומה למישהו אחר.

לפני מאתים שנה היתה תנועה של התחלנות ביהדות אירופה. אנשים לא רצו לשמור מצוות. מצד שני – יצר ההשתייכות שלהם היה חזק מדי. הם פחדו להיות גויים. עם הזמן נמצא הפתרון: מצוות הם לא ישמרו, אבל הם מצאו במה להיות יהודים: הלאומיות. הם רוצים לשוב אל ארץ אבותינו ולהחיות את הלאום היהודי.

לכאורה כל יהודי מאמין צריך לשמוח על כך, לא? אז מסתבר שלא. כיון שרוב שומרי התורה סבלו אף הם מיצר השתייכות – הם לא רצו להיות מזוהים על החילונים האלה, לכן הם התנגדו.

ההתנגדות של הזרם החרדי לציונות נתנה לציונות תרומה אדירה. מעתה יש תמריץ אדיר להיות ציוני – הציונות מחזקת לא רק את הזהות היהודית שלי, אלא גם את הזהות החילונית שלי.

כל זה היה טוב ויפה עד שקמה מדינת ישראל. מעתה, איש כבר לא סובר מחרדה שמא יקוטלג כגוי, הלא הוא אזרח של המדינה. כעת האיום הוא מצד התדמית הדתית. עד היום היה נחמד לומר שאני ציוני בגלל התנ"ך, אבל היום – אם אני לא אפטר כמה שיותר מהר מהר הבית, מערת המכפלה, קבר רחל ועוד כמה מקומות שמזכירים את אלהים, עוד עלולים חלילה לומר שאני מאמין באלהים ושבגלל זה חזרתי לארץ. לכן אני צריך להפטר כמה שיותר מהר מכל המקומות האלה.

לכן, מנהיגים ציונים ותיקים כמו בן גוריון, שגדלו על כך שהציונות היא הדרך שלהם לחזק את הזהות היהודית, והשהתנ"ך הוא החיבור לארץ ישראל, היו בעד ארץ ישראל השלמה. אבל מנהיגים צעירים יותר שנעשו מנהיגים אחרי קום מדינת ישראל – תומכים בכך שנתנה ראש ונשובה מצרימה, או לפחות לשפלה. את הנימוקים הם מחליפים, פעם משום שעז העם ופעם משום שהארץ אוכלת יושביה, אל תאמינו לנימוקים. הם רוצים להפטר מהקדושה.

מצד שני – משהו מעניין מאד קורה לחרדים. הם עוד מתעקשים לטעון שהם לא ציוניים, אבל כיון שהחילונים נעשו שמאלנים – חרדים רבים (לא כולם) נעשו ימנים. למרות שהם לא ציונים – הם רוצים לשלוט בכל הארץ. ברור להם שהם רוצים להתחבר לקדושה, להר הבית, למערת המכפלה. הארץ קדושה בעיניהם.

ומה טוענים השמאלנים? הם לא טוענים שהם נגד התורה, להפך – הם מחפשים פסוקים וקטעי חז"ל להוכיח את דעתם. הם משתמשים בשמות מהמקורות (למשל בצלם). הם לא רוצים לומר ששיקול רוחני מניע אותם. אבל אל תקשיבו לנימוקים הרשמיים, תקשיבו למעשים.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
זה נכון בעיקר אצל פוליטיקאים.
| 02-06-2013 8:39