אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עתירתו של הרוצח צבי גור לשחרור מוקדם נדחתה

בית המשפט דחה את עתירתו של צבי גור, רוצח הילד אורון ירדן ז"ל, שהוגשה נגד ההחלטה שלא לשחרר אותו חמש שנים טרם סיום גזר דינו: "רצח אכזרי חסר פשר של ילד רך בשנים"

עתירתו של הרוצח צבי גור לשחרור מוקדם נדחתה
  מרים אלסטר/פלאש 90

בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קיבל את עמדת הפרקליטות ודחה את עתירתו של צבי גור נגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו שחרור מוקדם מהכלא לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר.

כזכור, גור נושא מאסר עולם לאחר שהורשע ברציחתו וחטיפתו של הקטין אורון ירדן ז"ל. גור נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב למאסר עולם בגין עבירת הרצח ובנוסף, הוטלו עליו 34 שנות מאסר בגין חטיפת קטין ממשמורת, סחיטה באיומים, וכן בגין עבירה של חטיפת קטין מכפר שמריהו שאירעה קודם לרצח אל אורון ז"ל.

עוד באותו נושא

40 שנה אחרי רצח אורון, נחשפת עדותו של הרוצח


16

אורון ז"ל היה בן 8 שנים במותו, לאחר שנחטף ממרכז סביון ב- 8.6.1980 כדי לדרוש כופר מבני משפחתו. באותו הערב, גור יצר קשר עם הוריו של אורון ודרש תשלום כופר בסך 2 מיליון לירות. דמי הכופר שולמו ב- 10.6.80, אך התברר שעוד לפני שגור אסף את הכסף, הוא חנק את אורון ז"ל והניח את גופתו בשדה סמוך.

רק כעבור 17 ימים אותר גור ונעצר לאחר שהפקיד את כספי הכופר בבנק. קודם לחטיפתו של אורון ז"ל, הגיע גור באפריל 1980 לכפר שמריהו, וכמעשה הכנה לחטיפתו ורציחתו של אורון ז"ל, "התאמן" בחטיפת ילד בן 11 שאותו הכיר, הילד ניסה לברוח והעותר שחרר אותו לאחר זמן קצר.

לחובת גור 6 הרשעות שקדמו למאסר הנוכחי בגין עבירות רכוש והוא נשא בשני עונשי מאסר בפועל – האחד בן שנה וחצי, השני בן 3 חודשים – ממנו שוחרר שחרור מוקדם. במהלך מאסרו הנוכחי, בשנת 1985, ברח העותר מהמאסר בעת שניצל את העובדה שנשלח לצבוע את הקירות החיצוניים של הכלא. רק כעבור 5 ימים הוא נעצר והוחזר לכלא ועל כך נדון לעונש של תשעה חודשי מאסר במצטבר. בשנת 1999 נקצב עונשו של העותר ל- 45 שנים והוא עתיד להשתחרר שחרור מלא בעוד כ- 5 שנים.

עמדת הפרקליטות נגד השחרור

העתירה הנוכחית הוגשה על החלטת ועדת השחרורים שלא לשחרר את העותר שחרור מוקדם, בין היתר, לאור כך ש"עיון בחומר שהונח בפני הועדה מעלה שלא ניתן לומר שהוא מבין את חומרת מעשיו ומקבל על עצמו את האחריות על ביצוע העבירות כהווייתן".

שיקול נוסף שעמד לנגד עיניה של הוועדה הוא סעיף בחוק שחרור על תנאי, העוסק באמון הציבור – "..בעת מתן ההחלטה, העותר נשא 39 שנות מאסר בפועל מתוך 45 שנקצבו לו, ושחרורו יהווה, לכן, הפחתה של 6 שנים מעונש המאסר…. הוועדה סיכמה.. כי שחרורו של העותר שש שנים לפני תום מאסרו, בשים לב לנסיבות החמורות והבלתי נתפסות של העבירות שביצע, יש בהן כדי לפגוע באמון הציבור, ובעניין זה אין בחלוף הזמן כדי להקהות את אותו חוסר אמון שהחוק מתכוון אליו"

נדבך אחרון המבסס את החלטת הוועדה הוא עמדת נפגעי העבירות, אשר הובאה באמצעות אחותו של אורון ז"ל, הגב' ליאורה ירדן, שתיארה את קריסתם והתרסקותם של כל אחד מבני המשפחה.

עורכות הדין גנית גדות כרמי ועינת בניטה מפרקליטות מחוז מרכז טענו כי החלטת הוועדה היא סבירה, כאשר שחרורו המוקדם של גור אכן יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק והתרעת הרבים. ההטבה המתבקשת על ידי גור, שמשמעותה שחרור מוקדם 5 שנים לפני תום המאסר המלא, אינה סבירה בעת הזאת. גור הודח והוצא משיקום הפרטני ועבר לקבוצתי, הוא אסיר עם רבב שברח מהכלא והושת עליו עונש של 9 חודשי מאסר.

בנוסף, הפרקליטות טענה כי יש צורך בהפנמה כנה ואמיתית של חומרת המעשים, וגרסאות העותר מעידות כי הוא אינו רואה בעצמו חוטף ורוצח. לפיכך, צדקה הוועדה בהחלטתה לפיה עמדת נפגעי העבירה מהווה נדבך נוסף בהחלטה ועוד.

בית המשפט: אופן ההמתה תואר כאקט לא מכוון

בית המשפט המחוזי קבע כי "..גם אם ניתן לומר באופן כללי שהעותר מצר על מעשיו ומביע חרטה עליהם, הרי שניתוח הנתונים מעלה שקיים פער ניכר בין קביעות בתי המשפט לבין תיאוריו של העותר. ניכר, כי העותר לא רק ממזער ממעשיו המחרידים כלפי אורון ירדן ז"ל, אלא מעלה סיפור עובדתי "רך" בהרבה מהסיפור האמיתי, ככל הנראה בכדי להגן על עצמו מן הצורך להבין את חומרת מעשיו ולהתעמת עם המשמעות של מעשיו המזעזעים, כפי שקבעה הוועדה".

"הוועדה חזרה ופירטה את תיאוריו של העותר, מהם ניתן להבין כי הוא אינו תופס את מעשיו כחטיפה. אורון ירדן ז"ל תואר על ידו כילד מרוצה ללא כל מצוקה, אופן ההמתה תואר על ידו כאקט לא מכוון, כך שבכלליות ניתן לומר שעד היום העותר אינו רואה במעשיו משום חטיפה ורצח".

עוד נכתב כי: "קביעת הוועדה לפיה דרישת המחוקק בדבר שינוי בולט וממשי בהבנת חומרת המעשים משמעה עימות של העושה עם מעשיו כהווייתם היא קביעה סבירה ומבוססת, כאשר בעניינו של העותר הדרישה היא שיראה עצמו כחוטף ורוצח, ולא כמי שאירעה לו "תאונת עבודה" עקב תכנון לקוי של מעשיו. הוועדה ציינה בצדק, כי גם אם העותר עבר במהלך השנים תהליך שיקום ממשי וחיובי מבחינה תפקודית, נראה כי הוא נמנע במהלך כל שנות מאסרו מלעסוק במעשיו הנוראיים ואימץ לעצמו גרסה דמיונית, ככל הנראה כדי להגן על עצמו.."

בנוסף, קבעו השופטים כי: "..כפי שקבעה הוועדה, העותר ביצע רצח אכזרי חסר פשר של ילד רך בשנים, אשר מעיד על אובדן צלם אנוש, כאשר פרשת אורון ירדן ז"ל נחרטה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי לדיראון עולם, וגם כיום, 39 שנים לאחר מכן, מידת התיעוב ושאט הנפש למעשים לא פחתה. במצב דברים זה, שחרור העותר כעת, משחלפו 40 מתוך 45 שנות המאסר שנקצבו לו, יש בו כדי לפגוע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט וכל קביעות הוועדה בהקשר זה הן סבירות ומבוססות".

"אנו רואים עין בעין עם הוועדה, כי שחרור מוקדם ממאסר בגין העבירות שביצע העותר, לאחר חלוף תשע שנים מתקופת השליש, ושש שנים לפני תום המאסר, עדיין משפיע על הציבור כולו ועל מידת אמונו במערכת עשיית הצדק".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו