שחקן התיאטרון והקולנוע, דרור קרן, מצטרף למחאת האמנים ומותח בקורת חריפה על מדיניות הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו. בפוסט ארוך שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, שיתף קרן בתחושותיו וקרא לראש הממשלה נתניהו לקום מכסאו ולהתפטר.

הפוסט המלא של דרור קרן

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מחאת האמנים בירושלים (ניתן ללא צורך בקרדיט)

אי אפשר לישון.

אלה ימים נוראים של אובדן כל ערך ודרך. של היעדר אופק. שפל שלא ידענו כמוהו. ענף אחרי ענף קורס, אנשים מקבלים הוראות בטלפון להיסגר בבית בלי יכולת למחות, לשאול, להגיב. ימים של התמודדות שהייתה צריכה עכשיו להתרכז בדבר אחד בלבד, הבריאות של כולנו, אבל מסיבות לא רלוונטיות בעליל הופכת בגלל מלחמת הישרדות של איש אחד עם שלושה כתבי אישום, לאנרכיה שבה הכל מותר.

הסתה, ושב"כ, וקנסות לאזרחים שלא עבדו כבר 4 חודשים, ספין על ספין על ספין, מידע חסוי, מידע חלקי, זה בריאות או פוליטיקה? הוראות סותרות שמשתנות כל יום, אפס אמון מצד אזרחים בכל מי שמייצג את המערכת, את המדינה.

וזה אתה, אדוני ראש הממשלה, אתה הפנים של ה"קמפיין" המתמשך הזה שמתפוצץ לכולנו עכשיו בפרצוף. גם שלך. לא אוצר, לא רווחה, לא בתי החולים, לא כלכלה. מיליון ומשהו מובטלים. כל המסיכות שבעולם לא יכולות להסתיר כבר את המציאות. את המחדלים, את העובדה שמה שקורה פה הוא פשע של המדינה נגד האזרחים שלה.

היעדר הבושה, הנתק, הזחיחות, המחשבה שאפשר להמשיך עם השקר, כל הזמן, לכולם, זה נגמר. ההפגנות כבר על בסיס יומי. כולם מבינים כבר ומאחדים כוחות. זה יתפוצץ עכשיו ברחובות, בגשרים, בצמתים, בכל הארץ ומתחת לביתך,ביבי נתניהו. סיפקת את כל ההוכחות, את כל המעשים, בשאיפה שלך לשליטה לשם שליטה.

אין חיה כזאת. יש מדינה לנהל. בשיטה, עם מדיניות, עם שיקול דעת ואחריות, עם התאמה והלימה של אנשים למשרדים עליהם הם ממונים. זה לא ועדת קישוט של כיתה גימל, ולא "שכונה", למרות שישיבות הקבינט בהחלט נראות כך. יש פה למעלה מתשעה מיליון בני אדם שאתה ראש הממשלה שלהם.

מול כתבי האישום הרשמיים שלך, אתה תתמודד בבית המשפט ומי ייתן והצדק יצא לאור, אבל אזרחי המדינה הזאת, משלמי המיסים, שומרי החוק, אנשים הגונים מכל הסקטורים, שראויים לחיות בארץ הזאת חיים מלאים וטובים ובמקום לקבל בתמורה את כל מה שמדינה מתוקנת אמורה לתת להם, הם מושפלים ונזרקים לכלבים. האזרחים האלה, ביבי, לא יחכו לתום המשפט כדי להבהיר לך שגמרנו להיות הקוביות בשש-בש הפרטי שלך.

עורו, אחיי ואחיותיי. הפיצו, אל תניחו, נעלה לירושלים כולנו, נרים גבוה את השלטים ונצעק. עד שכבודו יפנים שהמדינה לא שייכת לו, ימחל על כבודו, יקום מכיסאו וישחרר אותנו.