הביטוי המפורסם של פרשת השבוע הוא ברכתו הבלתי מכוונת של בלעם: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". הפירוש הידוע של רש"י על פסוק זה הוא, שכל פתח אוהל היה מכוון לכיוון אחר, כך שבני ישראל שמרו על צניעותם. אלא שהגמרא בסנהדרין נותנת פירוש אחר:

"אלו אהלים של תורה שישראל מתיבין בהם, ומשרים שכינה ביניהם". שבאוהלים אלה ישבו בני ישראל ולמדו בהם תורה. ואכן, מכירים אנו את הביטוי "אוהלה של תורה". יודעים אנו למשל את יעקב שהיה "יושב אהלים", שפירשו הכתוב שבא ונטע אהלים לתורה, או את משה ויתרו "שבאו האהלה", כשהכוונה היא שלבית המדרש באו.

אז מהו המקום בו יש ללמוד תורה? האם מקום לימוד התורה הוא באוהל, כעולה מהדברים הללו, או בבית המדרש? אחרי הכל, הבדל גדול ביניהם. בית המדרש קירותיו יצוקים, יסודותיו נטועים, ולא ניתן לשנות מסגרתו. ואילו האוהל, קירותיו מתרחבים, יתודותיו ניתנים להעתקה, ומיתריו ניתנים למתיחה ככל שידרש. עונה על כך הנביא ישעיהו: "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו… האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי". דהיינו, שבסיס התורה איתן הוא, וזהו בית המדרש. אך כשנצטרך, נרחיב את האוהל, נמתח את מיתריו, ככל שידרש. זהו הקו בו הולכת הציונות הדתית.

הציונות הדתית יודעת להתאים את עצמה לרוח התקופה ולהכיל את תמורות הזמן, מבלי לפגוע באדניה של תורה. כשראה הרב צבי נריה, כי אי אפשר לתלמידים צעירים שילמדו רק תורה, שהקידמה ורוח הזמן מחייבים לימודים נוספים, הקים את הישיבות התיכוניות והאולפנות, על מנת שיוכלו לעסוק בלימודי הקודש לצד לימודים כלליים.

כשראה הרב סולובייצ'יק, כי העם היהודי עלול לאבד את תלמידיו הבוגרים לטובת האוניברסיטאות ומקומות ההשכלה הגבוהים, הקים את ישיבה יוניברסיטי כדי לאפשר לסטודנטים לעסוק בלימוד גמרא לצד רכישת תארים אקדמאיים ומקצועות חופשיים.

כשהרב חיים דרוקמן אלי סדן, נוכחו לדעת שבחורים דתיים שהולכים לצבא מסירים את הכיפה וזונחים את הדת, הלכו והקימו את ישיבות ההסדר ואת המכינות הקדם צבאיות, כדי לחזק את החיילים באמונתם לפני שירותם בצה"ל ובמהלכו.

ונכון הדבר בכל תחומי החיים. הציונות הדתית לא יכלה להישאר אדישה למהפכה ולהכרה בשוויון זכויות לנשים, והחלה לאפשר לימוד תורה לנשים. כיום יש בתי מדרש לנשים וטוענות רבניות ונשים רבניות פוסקות הלכה. או נשים בפוליטיקה, דבר שהיה הס מלהזכיר בתקופות קדומות, אט אט תפסה מגמה זו את מקומה בחברה הדתית ציונית, וזו לא רק מאפשרת כי אם מעודדת ומכבדת נשים בהנהגה הציבורית.

זו קסמה של הציונות הדתית. זו הסיבה שהיא חולשת על כל תחום בחברה הישראלית ומעורבת בכל אספקט שלה, אך תוך שמירה ברורה ולא מתפשרת על צביונה הדתי. התורה יסודותיה יצוקים באבן, ברם קירותיה יריעות האוהל. קצת שכחנו את זה. אם נזכיר לעצמנו שזהו אחד מערכיה של הציונות הדתית, רב יהיה המאוחד על המפריד בחברה זו.

ואם חברות אחרות נוספות בישראל יאמצו את הקו הזה, אזי נוכל לשבת כולנו, כעם אחד, באוהלה של תורה.

עו״ד ניצנה דרשן-לייטנר עומדת בראשות ארגון ״שורת הדין״ הפועל למען מאבק משפטי וכלכלי בטרור