ביקורת סרטים: "האירוויזיון" • גם סאטירה צריך לדעת איך לעשות
הסרט החדש של נטפליקס, "האירוויזיון" בכיכובו והפקתו של וויל פארל-הוא מסוג הסרטים שסביר שאם היו יוצאים לקולנוע, היו מקבלים כמעט בוודאות מועמדות בטוחה לראזי לסרט הגרוע ביותר | ביקורת סרטים
ביקורת סרטים: "האירוויזיון"
כשתקישו באופציית החיפוש של "נטפליקס" את שם השחקנית רייצ'ל מקאדמס, שתי התוצאות הראשונות שתקבלו יהיו הסרט "היומן" בכיכובה שחוגג בימים אלה 16 שנים לצאתו. לצדו תקבלו גם את סרט הפארודיה החדש שגם הוא בכיכובה – "האירוויזיון" שמו.
נוכחות הסרטים אחת ליד השנייה מציגה דואליות משעשעת וקיצונית בו זמנית: בעוד "היומן" זכה למעמד קאלט ומהווה כאחד מסרטי הרומנטיקה המצליחים של כול הזמנים, "האירוויזיון" הוא לחלוטין ההיפך הגמור ממנו: פארודיה כושלת ומפוספסת שספק רב אם חובבי הז'אנר ייהנו ממנה.
האירוויזיון-סיפורה של Fire Saga
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
אין מה לומר, האירוויזיון הוא אחד מאירועי התרבות האלמותיים והבינלאומיים שסוחפים את כל היבשת במשך שנה שלמה וחותמם נשאר עוד הרבה אחרי שמסתיימים. חושבים שאני מגזים? תשאלו את נטע ברזילי שמופיעה בסרט בתפקיד עצמה (ולגמרי גונבת את ההצגה). ולכן, הבחירה בנושא כה חשוב הייתה מקורית ואף מתבקשת.
יחד עם זאת, הסרט, כפארודיה, לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות ופשוט לא מצליח לעורר עניין. היעדר המודעות העצמית שלו מטשטשת במהלך הצפייה אצל הצופה את היכולת להבחין במהות התוצר שלפניו ומעלה את השאלה: האם מדובר בכלל בקומדיה מיוזיקלית או פארודיה?
גם נוכחותו של הסייד קיד של מקאדמס, וויל פארל, חובב אירוויזיון מושבע שכתב והפיק את הסרט, מותירה חותם רע של ממש. אותו פארל אגב, חתום על אחד הכישלונות המהדהדים שיצאו בשנים האחרונות –"הולמס ווסטון" – ונראה שכמו בסרט ההוא חותמו הושאר גם כאן.
למעשה, מרוב שהסרט הזה כל כך מבולגן ומגושם לפרקים זה מרגיש כי כל רצונו של פארל היה לסמן וי על סרט שמגלם את חיבתו לאירוויזיון.
היעדר דמויות מרגשות או מעוררות עניין לצד חוסר מתח או אמפתיה כלפי מי מאותן דמויות, גורמת לסרט להתפספס ופשוט לא לעורר עניין, וחבל. הסרט מכיל בתוכו קטלוג שלם של דמויות צבעוניות, חריגות ושונות מאוד על המסך ולחלוטין ניתן היה לתת להם יותר מעט עומק, עניין וחשוב מכך– לעורר אמפתיה מצמד הצופה.
ודבר נוסף וחשוב לא פחות – כסרט שעוסק בנושא מוזיקלי, הגול העצמי שלו, שגדול יותר מסה"כ טעויותיו הרבות, הוא העובדה שמדובר בסרט מיוזיקל שלא ניסה אפילו לספק להיטים או פסקולים אמיתיים ומעניינים. "כוכב נולד" מ- ל2018 למשל, הצליח רבות הרבה בזכות הפסקולים הנהדרים שלו גם חרף היותו דרמה מרגשת.
"האירוויזיון" הוא מסוג הסרטים שסביר שאם היו יוצאים לקולנוע, היו מקבלים כמעט בוודאות מועמדות בטוחה לראזי לסרט הגרוע ביותר. במידה מסוימת יש בן גם הרבה דמיון לסרט כושל אחר שיצא בתחילת השנה – "קאטס". גם בו, בדומה אליו, נלקח מותג מצליח ועובד לסרט באורך מלא. אלא שהאקסטרווגנטיות, התיאטרליות המוגזמת והיעדר השירים טובים, הפכו אותו לאחד הכישלונות המפוארים של המאה האחרונה.
במידה מסוימת אלו גם הדברים שמאפיינים במידה זהה את הסרט "האירוויזיון".אני בעד להרים את הכפפה ולארגן הקרנת פולחן כפולה לשני הסרטים. על זה לפחות נוכל לומר דוז פואה!