אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

כועסים על הילד? לפעמים זה לא קשור אליו בכלל

מוצאים את עצמכם כועסים מכל דבר קטן שהילד עושה? דעו שזה לא תמיד בגלל הילד ואפילו לא בגלל ההתנהגות שלו, אלא הרבה פעמים קשור רק בכם! מדריכת ההורים נעמה וקסמן בטור שיעזור לכם לכעוס פחות ולדבר יותר

כועסים על הילד? כך תצליחו להפסיק עם זה
  (צילום: שטארסטוק)

האם אתם מוצאים את עצמכם עונים לילדים 'לכל דבר קטן' בווליום גבוה? שעות שבהן אתם תופסים את עצמכם מתעצבנים מכל מילה או בקשה שלהם, צועקים על כל טעות קטנה שהם עושים כאילו זה אסון גדול, נוזפים במהרה, מוכיחים בקלות?

כשאתם שומעים את עצמכם עצבניים ורגישים לכל תזוזה קטנה של הילד מהקו שרציתם שבו ילך כרגע – היו מודעים לכך שאתם עמוסים. לא, זה לא בגלל הילד ואפילו לא בגלל ההתנהגות שלו. זה קשור בכם ובצורך שלכם שלא מקבל מענה כרגע.

איך יוצאים מזה?

הטעות הנפוצה כשההורה מבחין בכך (לעתים בזכות מבט מופתע או נעלב של הילד שלו..) היא לפנות החוצה-אל הילד. מתוך תחושת אשמה שעולה בהורה, הוא פונה לילד וחושב שמשם יבוא השינוי:

הוא מבקש להסביר יותר למה הוא כעס כרגע, הוא מנסה למצוא הצדקה בפניו ולפעמים אפילו נכנס להכללות בסגנון "זה לא רק עכשיו, אתה תמיד עושה את זה אז עכשיו נשבר לי!", או להיפך- מתנצל בפניו.

עוד באותו נושא

הורים: זו הטעות שמרחיקה ביניכם לילדים


3

הדבר הנכון ביותר לעשות כשגיליתם שאתם במקום הרגשי הטעון הזה הוא – לבדוק מה קורה בפנים, בתוככם. מהו אותו הצורך בכם עכשיו שלא מקבל מענה (השאלה המנחה היא 'מה חשוב לי עכשיו?') ואיך את או אתה יכולים למלא את החסר הזה ברגע זה?

לדוגמה- ייתכן שהצורך החסר עכשיו הוא למנוחה, ייתכן שלקצת שקט, ייתכן שאתם צמאים או רעבים, או זקוקים לזמן לעכל רגשית אירוע שקרה לכם היום בעבודה. ייתכן שיש לכם דאגה שמטרידה אתכם ואתם זקוקים להרפיה.

עכשיו- שאלו את עצמכם איך את/ ה יכולים למלא את החסר הזה (אפילו באופן חלקי בגלל אילוצי השהות עם הילדים)? אולי ישיבה של עשר דקות למחשבה ושקט עם כוס קפה במטבח? אולי לקחת חמש דקות לכתוב על דף את כל מה שיושב לכם על הלב וזה יגרום לכם לחוש הקלה? אולי להכין לכם ארוחה קלה ולשתות משהו?

"שאלו את עצמכם איך אתם יכולים למלא את החסר הזה?" (צילום: שטארסטוק)

ברגע שיודעים את הצורך ומבינים מה אני צריך לעשות על מנת למלא אותו (אפילו באופן חלקי) ישנה הקלה ושיפור במצב הרוח הכללי. וגם יש פה הזדמנות ללמד את הילד איך נראה אדם שמקשיב לעצמו לדואג למלא את צרכיו כדי לחוש יותר טוב. תתפלאו לגלות, עם הזמן, כמה הילדים מכבדים את זה ואפילו עושים מאמץ להתגייס ולאפשר לכם מרחב שבדרך כלל לא נמצא בקשר.

החכמים האלה יודעים לגלות כשאדם מחובר לעצמו, יודעים להעריך את זה (גם אם לא במודע כמובן) שאתם לא מוציאים את זה עליהם ואפילו כיבדתם אותם בשיתוף רגשותיכם והם נהנים גם להעניק לכם בחזרה כי נתינה עושה לכולם טוב.

אז קדימה-נסו את זה בבית.

==============================

נעמה וקסמן – עובדת סוציאלית ומדריכת הורים

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו