לאחר הפרסום הבוקר (חמישי) בסרוגים על ישיבת הסדר שמחפשת ר"מים לשנה הבאה אך כאלה שלא למדו בישיבת 'הר המור', לסרוגים נודע כי מדובר בישיבת ההסדר בחולון.

השאלון המלא למועמדים שהגיע לידי סרוגים מגביר את התמיהה אודות השאלה, שכן אחת השאלות בשאלון היא "באילו ישיבות למדת?", שאלה שמייתרת את השאלה על ישיבת הר המור, עם זאת בישיבה בחרו לשאול את המועמדים אם הם בוגרי הישיבה החרד"לית.

(צילום מסך מתוך שאלון המועמדות)

בנוסף, בשאלון מופיעות שאלות נוספות כדוגמת "מי הם רבותיך?", "האם אתה מעריך שתהיה יציב בתפקיד לאורך שנים?", "אלו מקצועות בתורה מתאים לך ללמד?".

שאלות נוספות המופיעות בשאלות דורשות להשיב ב"כן" או "לא" עם זאת, בשאלה "האם אתה בוגר ישיבת הר המור", ישנה אפשרות להשיב רק "לא".

כפי שדווח מוקדם יותר, בתחתית השאלה נכתב ההסבר בגינו ראשי הישיבה מעוניינים לדעת האם יש למועמד עבר בישיבת הר המור. "אין לנו שום דבר נגד ישיבת הר המור, להיפך", נכתב בהערה סמוכה לשאלה, עם זאת מיד לאחר מכן נכתב כי בוגרי הישיבה אינם יודעים להשתלב במוסדות השונים מאלו שאליה מחנכת ישיבת בר המור: "הניסיון מורה שבוגרי ישיבה זו פעמים רבות לא משתלבים בשלום וביציבות בישיבות שונות ואיננו רוצים להסתכן", נכתב.

השאלה המוזרה (צילום מסך מתוך פייסבוק)

אחד המועמדים שנחשף לשאלה פרסם צילום מסך מהשאלון וכתב: "כחלק מהמאמצים שלי למצוא עבודה (כמו רבע מאזרחי ישראל) בתחום לימוד התורה העל תיכוני, הגיע אליי שאלון של ישיבה שמחפשת רמי"ם, ולהפתעתי אף השאלה הזו הוצגה שם ללא כחל ושרק. מה הייתם עונים במקומי? גילוי נאות מעולם לא למדתי בהר המור (למעט כמה סדרי בוקר, והקפות שניות)".

תגובת הרב אביב זגלמן, ראש ישיבת ההסדר בחולון

במשך יובל שנים יוצאת מבית המדרש, שהיום נקרא הר המור, פסילה של ישיבות. לפי הסדר: חרדיות, הר עציון 'הגוש', בית אל וקרית ארבע, מרכז הרב, מעלות, עתניאל, אורות שאול, עולי הר הבית, אקדמיה, ועוד.

רבנים מישיבות אלו מוחרמים כר"מים, כרבנים בכל תפקיד, אסור לשתף איתם פעולה. השייכים לזרמים רוחניים אלו נפסלים מלהתחתן בהם, ואף לא ללמוד איתם חברותא. למדתי הרבה שנים בבית מדרש זה, ופגשתי כתלמיד את הרוח הזו, בשיעורים, כתבים, פשקווילים, ובאמצעי התקשורת.

למדתי במרכז הרב בפיצול המפורסם, וחוויתי את הורתה של 'הר המור' במחלוקת. במשך עשרות שנים פגשתי הרבה מאוד רבנים ואנשים שנפגעו אישית כשהוחרמו. עד היום האמנתי, כרוב הציבור, שהתגובה הראויה לכך היא הבלגה, הכלה. הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. למען השלום, למעט במחלוקת.

שיניתי את דעתי.

שמתי לב שבעצם שתקתי כי היה נוח לי. נוח לי להחשיב את עצמי עניו ושוחר שלום, נוח לי להתרחק ממחלוקת כמפני אש, ונוח לי שלא להכניס את עצמי לחזית שלהם. אך יש לשתיקה שני מחירים יקרים: אישית – רבים נפגעים, והשתיקה היא על חשבון הנפגעים שמופקרים. ציבורית – הפירוד בין הרבנים הוא אבן נגף בתהליך הגאולה, ושורש לרבות מצרותינו.

שתיקה היא כאותם חכמים שראו את מעשה 'קמצא ובר קמצא', ולא מיחו. חז"ל מבקרים את החכם ששתק באותו מעמד: "והיה שם ר' זכריה בן אבקולס והייתה ספק בידו למחות ולא מיחה… אמר ר' יוסי: ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל" (איכה רבה ד ג).

ר' יוסי חושף את ההצדקה המוטעית של ר' זכריה: מחלוקת לא מגרשים במחלוקת אלא בענווה. חז"ל מלמדים שגדול השלום, עם כל חולק. חוץ מאחד: בעל מחלוקת.

"מותר לומר לשון הרע על בעל מחלוקת שכן נתן אומר לבת שבע ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך" (דרך ארץ שלום ה). כשמכילים בעל מחלוקת סדרתי, לא מרבים שלום, אלא להפך, הוא הולך ומתעצם בחרחור מחלוקות.

בעבר סברתי שארץ ישראל תהפוך את תלמידי החכמים למנעימים זה לזה. בפועל אני רואה שמשרבו התלמידים רבו המחלוקות, ואצל התלמידים ההחרמה הולכת ומקצינה. ארץ ישראל תייצר נועם דרך בניה המוחים.

לא הכללתי כמובן, וישנם בוגרי הר המור שאינם בעלי מחלוקת. רק אני חושש להעסיק רב, שכשמשהו לא יתאים בדיוק לקו שלו, יעשה סקנדל, ויפסול את המוסד ורבניו. וכבר היו דברים מעולם. ואני רוצה לומר בקול את החשש הזה, עם כל המחיר האישי, ולא – אשא באחריות לשריפת ההיכל.

כמובן שאני שותה בצמא את תורתם ומרגיש שייכות עמוקה לבית מדרש זה, אך נחוש למחות נגד חרמות ופסילות.

==

מאיגוד ישיבת ההסדר לא התקבלה תגובה. את תגובת ישיבת הר המור לא הצלחנו להשיג.