אמש, בסקר של מנו גבע שפורסם בחדשות ערוץ 12, הבית היהודי קיבל פחות ממנדט. היה זה הסקר הראשון שהבית היהודי עמד בודד, כשהוא מנותק לחלוטין מימינה שדווקא עלתה בשני מנדטים לעומת הבחירות במארס.

הסקר אתמול סטר לבית היהודי את סטירת הלחי שהוא היה צריך לקבל כמה חודשים קודם לכן. קהל המצביעים של מפלגת הבית היהודי עצמה עמד באפריל 2019 על שני מנדטים, בספטמבר על מספר דומה ולפני שלושה חודשים המפלגה הגיעה לשיא השפל שלה.

בפוליטיקה אין קודים ברורים, אך אם מפלגה ותיקה ומיתולוגית שמגיעה לקיצה מפאת חוסר בקהל מצביעים ובפרט אם העומד בראשה הוא אדם מכובד מאוד, אולם ללא יכולת אמביציוניסטית, המהלך האחרון שנכון לאותה מפלגה הוא לנטוש את הספינה שהיא הפליגה עליה.

הסקר הציג נתון שלא הפתיע. במשך שתי מערכות בחירות (אפריל וספטמבר), כ-80 אלף אנשים שהצביעו ימינה הם תומכי הבית היהודי דה פקטו. קרי – שני מנדטים. הבית היהודי שבשנת 2013 השיג 12 מנדטים וב-2015 השיג 8 מנדטים שנחשבו אז לאכזבה בקרב הציבור הדתי-לאומי, שווה היום לשני מנדטים ואיש מאותם האנשים שניצבים מאחורי הקלעים (שאחריות המפלה בין היתר באשמתם גם כן) לא פוצה פה ועוצר את המטוס שבעבר היה ג׳מבו אך כעת הוא מטוס צר גוף שטס לטווח קצר להתרסקות כואבת במיוחד.

הציונות הדתית רופפת כבר תקופה. אבל התלונות וההאשמות צריכות להגיע אך ורק לציונות הדתית עצמה: כשמתפצלים ומתפרקים – הנזק אמור להגיע ביום מן הימים. ב-2009 היה זה דניאל הרשקוביץ שהיה האיש הלא נכון במקום הלא נכון, ועשור לאחר מכן – היה זה הרב רפי פרץ.

במגזר הדתי-לאומי קיימים בשפע אנשים שבתוכם קיימים מירב ומיטב התכונות, אך הפוליטיקאיוּת לא קיימת במרבית האנשים שנתפסים ומשדרים מנהיגות.

לאחר הראיון של בני גנץ אצל אילנה דיין בתכנית ׳עובדה׳, הביטוי ״אמת לשעתה״ נכנס לכותרות. בחירתו של הרב רפי ב-3 בפברואר 2019 – לא הייתה כלל אמת לשעתה.

נועם כץ, בן 14 תלמיד כיתה ט' מאפרת, ופרשן פוליטי צעיר