עסקת המאה: לא מוכרים ילד כדי לבנות עוד קומה בבית

דרכנו בציונות הדתית, זו שהנחילו לנו הראי"ה קוק ותלמידיו, רואה בהתיישבות בארץ ישראל ובמניעת שלטון נוכרי בארץ את אחד מיסודות התורה.

העולם נברא על מנת שישראל יחיו חיי קודש על אדמתם – מבראשית התורה מתחילה, ובכניסה לארץ ישראל היא מסתיימת. זהו היעד העליון – כל עם השם, בכל ארץ השם, מקיימים את כל תורת השם.

לפיכך, מבחינה תורנית אי אפשר להסכים לשלטון זר בארץ ישראל גם אם נרוויח מכך דברים אחרים. העובדה שכיום פועלת למעשה ישות ערבית (אשר הגויים קוראים לה 'פלסטינית'), אינה משנה דבר. זהו ההבדל בין פוליטיקה לאידיאולוגיה. פוליטיקה היא דבר נצרך, שכן בה מתעסקים עם הדברים הטקטיים – רווח והפסד ואמנות האפשר. אלו דברים חשובים מאוד כשעוסקים בסוגיות שאינן עקרוניות. אולם דברים עקרוניים העומדים בבסיס התורה והאומה – זה שייך לאידיאולוגיה ולתורה ואי אפשר לוותר על כך. אתה לא יכול לוותר על עניין יסודי. אי אפשר למכור לעבדות 'רק' ילד אחד מהמשפחה, כדי שיהיה כסף להוסיף עוד קומת מגורים. יש דברים שלא עושים, בכל מחיר. תורה, נאמנות, אהבה, משפחה, זוגיות, וארץ ישראל.

לכן, פוליטיקה חשובה כטכניקה וטקטיקה. אולם שעם ישראל יכיר בכך שיש שלטון זר בשטח ארץ ישראל?! שנכיר ונאפשר איסור תורה לאומי? בשום פנים ואופן לא.

יש הבדל בין ההתנהלות שהערבים מתנהלים עכשיו בשטח בעל כורחנו, ובלי הכרה שלנו שיש שלטון זר בארץ, ובין הרצון שאנחנו ואחרים נקבל את העובדה שיש שלטון נוכרי בישראל. הלא על כך נאבקו יהושע בן נון, דוד המלך, והחשמונאים. ועל זה אנו נעמוד ונאבק, עד תום.

הטיעון שחשוב לשמור על יחסים טובים עם ידידה טובה כמו ארה"ב, אינו נכון, משום שהטיעונים הללו היו גם בימי ירמיהו וישעיהו , ונטענו על ידי מלכי יהודה ומלכי ישראל. אז היה מדובר בידידתנו מצרים, וכמה מלכים טענו שעבור הברית הטקטית עימם אפשר להקריב ערכים מסויימים, והנביאים זעקו על כך. אנחנו לא יכולים לסמוך על אשור, מצרים או ארה"ב. בוודאי שאנחנו אוהבים אנשים טובים וישרים ומכירים בערכם, אבל הדבר הזה לא מתיר לנו למכור את הערכים שלנו, רק בגלל שידידה שלנו חושבת אחרת. להיפך – ידידות אמת נמדדת בחוסר ההסכמות ולא בהסכמות. אי אפשר להקריב את בית חיינו, נשמת אפנו, ארצנו, עבור יחסים טובים עם גויים מעבר לים. טובים ככל שיהיו.

מדינה פלסטינית אינה עולה בקנה אחד עם הערכים שלנו כיהודים ועם הערכים של תורת ישראל. במיוחד הציונות הדתית והמפעל האדיר של גוש אמונים וההתיישבות ביו"ש, אשר כידוע התחיל מלימוד של הרב צבי יהודה שיש מצוות עשה מהתורה להחיל את הריבונות על ארץ ישראל ולא לאפשר או להכיר בריבונות זרה. זהו הDNA שלנו, בהלכה ובמחשבה- ארץ ישראל, ממנה הכל צומח, ונאמנות לה נותנת לנו משמעות, השראת שכינה במעשה ידינו במדינה.

הקולות הנשמעים מהצד השני הם של אנשים ציונים, שרוצים בטובת ישראל. אבל בעניין הזה הם טועים טעות משמעותית ומרה, וצריך להביע בקול רם את קולנו כציבור שנאמן לארץ ולהסתייג מהתכנית להקמת מדינה זרה בשטחי ארץ אבותינו.

חלקם טוענים, שצריך לפעול 'קמעא קמעא', כמו גאולתם של ישראל. אך זו טעות מהותית בהבנה של התפקיד שלנו מול ההשגחה האלוקית. השם פועל בקצב שהוא רואה לנכון, מי יאמר לו מה תפעל כי הכל מעשה ידיו. הוא גואל בדרכים עמוקות, שלפעמים איננו מבינים. אולם אנו, בני האדם, אנו מצווים על ידי התורה לעשות ככל שביכולתנו לא לעבור עבירות, ולהשתדל לקיים מצוות. לקדם את הגאולה רק בדרכים המותרות, ועל ידי ריבוי התישבות ותורה. הכרה בישות ערבית בארצנו היא איסור דאוריתא חמור מאד, ואינה קשורה לקצב הגאולה או ל'קמעא קמעא', אלא לעבירה שצריך להתנגד לה בכל יכולתנו, והשם יעשה הטוב בעיניו.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו. כולנו עומדים יחד עם אחינו ביישובים 'המבודדים', ואומרים להם שהם אינם לבד אלא יחד נעמוד על גורלנו. אתם שליחי הציבור, נבחרי הציבור האמיתיים, ולא נוותר על שום ישוב ושום חלק מארץ ישראל, בנעם הליכות ובאהבת ישראל כתמיד.

=======

הרב ברוך אפרתי הוא יו"ר ארגון רבני 'דרך אמונה'