תוכן גולשים: שני בנים בין שני עולמות, רב ראשי אחד

ההתמודדות הנוכחית כל כס הרבנות הראשית לישראל, הביאה אותי לחשוב על המושג 'בן תורה', מה המשמעות של המושג מה הוא מכיל, מה הוא אומר על המכונה בו.

המחשבה על מושג זה הביאה אותי גם לחשוב על הצרוף 'בן העולם' כמושג אולי מנוגד, אולי כולל, אולי מצומצם ביחס ל'בן תורה'. מיהו 'בן תורה'? מיהו אותו האדם שניתן לכנות אותו בשם זה? והאם הרב הראשי צריך להיות בן תורה? ואותם שאלות לגבי 'בן העולם'.

לדעתי, 'בן תורה' הוא אדם שעולמו נובע מתוך ויוצא אל התורה, מחשבותיו ויותר מכך האופן בו הוא חושב הוא נגזרת של לימוד התורה שלו, של העומקים אליהם הוא הגיע, ההשגות והתובנות אותן השיג, ועוצמת חוויותיו הרוחניות ועושר עולמו. את אושרו הוא מוצא בתורה על העומק והרוחב הטמון במילה זו.

'בן העולם' הוא אדם המצוי בנבכי העולם, לא בהכרח בדיוטות התחתונות שלו, אלא בעולמה של הפילוסופיה והאמונות, ספרות ושירה. 'בן העולם' הוא אדם החושב ומכיר את צורת המחשבה המודרנית והפוסט מודרנית, מבין בהתפתחות הפיזיקה והביולוגיה והשלכותיה על תפיסת האנושות את עצמה. בן העולם ניזון מההתפתחות האנושית ומוקסם ממנה, ליבו מלא רצון לקחת חלק תופעה המופלאה הזו שנקראת העולם.

מי גדול יותר? מי ערכי יותר? מה חשוב ממה? התורה או העולם? האם באמת יש סתירה בין שני האנשים האלה? זו שאלה מרתקת, ולו רק מפני שהתשובה עליה בעצם חושפת את האופן בו אתה תופש את המושגים, מהו העומק והרוחב בו אתה תופש כל אחד מהם. ממילא המשך המאמר יחשוף את האופן בו אני תופש את היחסים בין שני המושגים.

להיות 'בן תורה'

אתחיל מהסוף, הרב הראשי (ואולי האידאל האישי של כל יחיד) צריך להיות 'בן תורה'. התורה צריכה להיות עולמו וחייו, האופן בו הוא  חי ופועל בעולם, חייב להיות נובע מתוך התורה במובן העמוק והרחב ביותר. עליו להיות אדם הבקי ומצוי בנגלה ונסתר, תורת הראשונים והאחרונים, סופרי האמונה וספרות המוסר.

נכון, חשוב להיות גם 'בן העולם' חשוב להיות בקי בכל מה שהזכרתי למעלה, ולא, אני לא אומר שהתורה הנלמדת בוודאי מקיפה את כל הדברים שיש בעולם, את כל עולם המחשבה והספרות האנושית, המציאות מוכיחה אחרת וטוב שכך. 'בן העולם' מצוי בעולם הזה, בקי בו, מבין אותו, ניזון ממנו וחי אותו, זהו עולמו, וזוהי חולשתו, אין הוא מסוגל להתרומם אל מעבר לעולם, אל המציאויות המקיפות את העולם, אל העולמות הרוחניים, אל העומק הטמון בהבנה הא-לוקית של העולם.

לא, 'בן התורה' בוודאי לא יודע את כל מה שיודע 'בן העולם', אין הוא בהכרח מכיר את שייקספיר או עמוס עוז, לא בהכרח מבין את השונות והדיוקים הנובעים מהמעבר מתורת היחסות אל תורת הקוואנטים, אבל הוא מבין את המשמעות של הנהגת העולם בחסד או בדין, הוא מבין את ערכה של שעת לימוד תורה, הוא מבין את עומק החסד בלווית המת או בהכנסת כלה, הוא חי את השבת וקדושתה, ואוחז את עוצמת יציאת מצרים כאביב של העולם כולו.

יש צדדים באישיותו של 'בן תורה' שאולי היו טובים יותר אם היה יותר חשוף אל העולם, אם היה בקי בפסיכולוגיה, או בשירה מודרנית, ברור שלא ניתן להיות 'בן תורה' מחד ולחוות את העולם הזה כ'בן העולם' מאידך, כמו שההפך לא ייתכן. ברור שלא ניתן לרדת לעומק תורת הקוואנטים בלי ללמוד אותה, כמו שלא ניתן לדעת הלכה בלי ללמוד שולחן ערוך. אף אחד מהבנים הללו לא יכול להקיף לחלוטין את חברו, אין המושגים האלה יכולים לכלול זה את זה, ולא ניתן לכבס מילים ולהרחיב אחד מהם על מנת להקיף את כל עומק השני. ולכן.

אני רוצה רב ראשי שהוא בן תורה, שזמנו מוקדש לעולם התורה, אני רוצה שהדמות הרוחנית של המדינה שלי, של ראשית צמיחת גאולתנו, יהיה אדם, שזמנו הפנוי מוקדש לעוד סעיף בשולחן ערוך ולא לספר החדש של הסופר הנחשב התורן. אני רוצה שהרב הראשי שלי יראה את עוצמת החיים ועומק המחשבה מכל פסוק ופסוק בתורה ושלא יחפש את זה באיזה חליפת מכתבים בין מאן דהוא אחד לחברתו.

הלוואי ואזכה ואראה רב ראשי שהוא  'בן תורה' הלוואי ואזכה ואהיה 'בן תורה' בעצמי.