הרב אבינר: דווקא עכשיו צריך להחמיר את תנאי הגיור

שאלה

יש בארץ שלוש מאות אלף עולים שהם גויים. לא ברור של מי הייתה היזמה המוזרה הזאת, אבל זאת עובדה שאי אפשר לחמוק ממנה. 99% מהם לא מעוניינים לקיים מצוות, אז אולי יש לגייר גיור המוני לכל מי שירצה להתגייר, לעם ישראל, בלי תורה ומצוות ודי בכך?

תשובה

גיור בדורנו הוא כגיור בכל הדורות, כי התורה לא תשתנה. אדרבה, על פי תורה, יש להיות זהירים יותר בקבלת גרים בדורנו מאשר בדורות קודמים, כיוון שמצבנו טוב בארצנו, מחסד ד' עלינו, ויש לחשוד שכל הבא להתגייר, אינו עושה זאת מאהבת תורת ישראל אלא מפני תועלת.

כדברי הרמב"ם: "המצוה הנכונה כשבא הגר או הגיורת להתגייר, בודקין אחריו שמא בגלל ממון שייטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להיכנס לדת. ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל… לפיכך לא קיבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בישראל חזרו, שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגרי הצדק" (הלכות איסורי ביאה יג יד-טו).

אכן בימינו כל הבא להתגייר חשוד שזה לא לשמה: למה אתה בא עכשיו, למה לא באת בגזרות תתנ"ו (מסעי הצלב) גזרות ת"ח ות"ט (חמלינצקי) או בשואה, אלא למדינה טובה ועשירה?! (עיין שו"ע יו"ד רסח ב). ודאי יתכן שזה לשמה, אבל עליו להוכיח.

יש דיונים בהלכה, אם מצוות חייבות להיות לשמה (שו"ע או"ח ס), אבל בגיור זה שונה. לא די ב"עמך עמי", אלא צריך "עמך עמי ואלהיך אלהי" כמו שאמרה רות. אם לא, זה עם ישראל אחר, שאין לו אלהים שהתגלה אליו בסיני ונתן לו תורה ומצוות. הוא אינו מ"גרי הצדק", כלשון הרמב"ם, הוא טעה בכתובת, הוא התגייר לעם ישראל אחר. אכן שינוי הגדרת הגיור, הוא שינוי הגדרת עם ישראל.

אם כן, כיצד קיבל הלל הזקן מי שאמר לו: "גיירני על מנת שתשימנו כהן גדול" (שבת לא א), הא כיצד? הרי זה לשם שררה וכבוד! אלא הסבירו התוספות שיודע היה הלל שסופו להיות גר גמור (תוס' יבמות קט ב ד"ה רעה). היה ברור לו שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. וכן בימינו, אם בית דין משוכנע ובטוח שבסופו של דבר הבא להתגייר יהיה גר לשם שמים, הכול כפי ראות עיני הדיין (בית יוסף סוף יו"ד רסח), אבל בימינו המציאות הפוכה, שבמקרים רבים שאדם בא להתגייר, בית הדין סמוך ובטוח שלא יקיים תורה ומצוות.

וכן אם מתגיירים במצב כזה, יש להמתין לראות מה יקרה, כמו שכותב הרמב"ם: "ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן שתראה אחריתם" (איסור הלכות איסורי ביאה י טו).

כך מסביר הגר"א שפירא את דברי הרמב"ם, שלא די באמירת הגר שהוא מקבל את המצוות, אלא כל זמן שלא התברר לנו שבאמת כוונתו לשמור באופן מלא תורה ומצוות, הרי הוא ספק גר (מנחת אברהם א עמ' סט-ע).

ואם יש הערכה ברורה שאינו מקבל על עצמו עול מצוות, אין שום ערך להצהרתו, והגֵרות אינה חלה (שו"ת אחיעזר ג כו ריש אות ג. שו"ת דעת כהן קנג ד"ה ותמהנו מאד).

מה עם "ואהבת את הגר"?

יש טוענים: "ואהבתם את הגר" (דברים י יט). ודאי שיש לאוהבו, לקרבו ולקבלו בסבר פנים יפות, אך אין זאת אומרת שיש לשקר בשם התורה. משל למה הדבר דומה, לאומר לרופא: אנא התנהג אלי יפה, אנא אהוב אותי, אל נא תבוא אלי בדרישות, נהג ברפואה רכה, ברפואה ידידותית, ברפואה מתחשבת ומקשיבה. אם כך ינהג הרופא בניגוד למה שלמד, יש להוציאו מאיגוד הרופאים.

אמנם הגאון הרב בן ציון חי עוזיאל כתב שבשעת דחק גדולה אפשר לקבל גרים גם אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סה). בוודאי הוא גאון גדול מאד, אבל דעתו זו היא דעת יחיד, ושאר הפוסקים דחו זאת (אחיעזר שם, דעת כהן שם וגם ס' קמג, אגרות משה, מנחת יצחק, שבט הלוי, הגר"ש אוירבך, הגרי"ש אלישיב ועוד).

וכן חידש הג"ר שלמה דיכובסקי שאם הגר הצהיר שהוא מקבל את המצוות, יש לגֵרות תוקף גם אם התנהגותו לאחר מכן מכחישה זאת, כי יש לקבל שבאותה שנייה הבריקה אצלו הכוונה לשמור תורה ומצוות. אבל גם זה דעת יחיד, שהפוסקים האחרים אינם מסכימים אתה.

נכון שלפעמים בשעת הדחק סומכים על דעת יחיד, אבל פה זה להפך, צריך שיהיה יהודי לרוב הדעות, ואפילו לכל הדעות. חשוב בעצמך, אני מציע לך שידוך עם בחורה נפלאה, אבל הסיכוי שהיא יהודיה הוא 1%, התסכים להתחתן? יתר על כן, גם אם הסיכוי שהיא גויה הוא 1%, לא תסכים להתחתן. כמשל של הריב"ש – האם תסכים לעבור על גשר שיש סיכון של 1% שיקרוס תחתיך.

דוגמא לכך יש בנישואים, שאנו עושים את כל הקניינים שבעולם, חופה, חדר ייחוד ועוד, כדי שיהיו נישואים לכל הדעות, ולא רוצים להיכנס לסיכון שאפילו לדעה אחת אינם נשואים, אלא שזה קשר של זנות. כי נישואים אינם מצוה חד פעמית, שאם נכשלה, נכשלה. אלא זה בניין כל החיים. וכך גרות, היא נישואים לעם ישראל, לכל החיים ולכל הדורות הבאים. להיות יהודי או לא להיות יהודי –  זאת השאלה.

לכן אין גיור המוני אלא רק גיור באופן אישי על פי בדיקה אישית של כל אחד אם באמת ובתמים רוצה להיכנס פנימה. נכון שספרי הסטוריה מציינים כמה מקרים של גיור המוני, אבל לא מבורר אם זה היה גיור לאמיתה טהורה או אימוץ של כמה מנהגי ישראל, וכן לא מבורר מה יצא מהם לאחר זמן, וכן אף אחד מהם אין לו אסמכתא בספרות התלמודית וההלכתית שלנו. מה שברור מבחינה מדעית הוא שהדנ"א של היהודים מכל העדות כמעט זהה, מה שמצביע על שיעור נמוך של גיורים.

זה הכלל: גוי שמתגייר ולא מקבל עליו לשמור מצוות, אין גרותו גרות (דעת כהן קמח. מנחת יצחק ו קז, ועוד).

איננו מסיונרים

זאת ועוד, גם לו יצויר שהגרות היתה חלה, איזו תועלת אנו מביאים לאותו אדם שלא ישמור מצוות. הרי איננו מסיונרים, הרי איננו אומרים שעולם הבא הוא רק לאדם מישראל. אותו גוי הוא עתה צדיק אומות העולם שיש לו חלק לעולם הבא, ואנו הופכים אותו לפושע ישראל שאין לו חלק לעולם הבא! (אגרות משה יו"ד קנז. מנחת שלמה לה ג).

וכך כותב מרן הרב קוק על גרות בלי קיום מצוות שודאי עליהם נאמר "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים, וקשים גרים לישראל כספחת, והם מביאים קוצים לבית ישראל, כי אין כאן גרות כלל. גם לו היתה גרות, הרי גורמים להם עונשים מפני שעוברים על איסורי תורה (דעת רבן קנד).

אם כן, מה הפתרון? אין פתרון! זו בעיה בלתי פתירה! ילד קטן תובע שלכל בעיה יהיה פתרון מיידי, אין הוא מאומן בדחיית סיפוקים, לעומתו המתבגר מתאזר בסבלנות ומקווה שהעתיד יושיט לו חלק מן הפתרונות והוא מבין שהעדר פתרון מיידי אינו מצדיק לחולל אסון.

הרי יש לנו עוד בעיות בלתי פתירות כבדות בחיינו הלאומיים: ריבוי אויבים מבחוץ ומבפנים, ריחוק חלקים רבים של עמנו מן התורה, חינוך ומשפט שלא כהלכה, רוב עם ישראל השוהה בגלות בסכנה רוחנית נוראה. שלא לדבר על הבעיה הבלתי פתירה של גלות שהכבידה עלינו אלפיים שנה, ובכל זאת לא נשברנו לעזוב את דתנו, אלא האמנו שצרה זו סוף יבוא לה, והנה עתה מתגשמת תקוותנו. כך גם את הבעיה של ריבוי גויים נפתור.

כיצד? איננו יודעים, אולי בדרך שחז"ל מציינים, אולי בדרך אחרת: "לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים ומתגיירין". והאם מקבלים מהם, והרי למדנו: "אין מקבלין גרים לימות המשיח?! כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה? אלא שנעשו גרים גרורים (שנגררין להתגייר על אף שאין מקבלים אותם. רש"י ע"ז כב א), ומניחין תפילית בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם. כיון שרואין (אותם גרים) מלחמת גוג ומגוג אומר להם (כל גר לגוג ומגוג) על מה באתן? אומרים לו: על ד' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק. וכל אחד (מהגרים) מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותיהו, והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק" (עבודה זרה ג ב).

חזק ונתחזק בדרך התורה, לא נחליף ולא נמיר את האומה. עמך עמי ואלהיך אלהי.