גל הגניבות בצאלים ואבדן העשתונות של צה"ל מול הבדואים, הוליד הצהרה נכונה, אם כי לא מעשית, של ח"כ בצלאל סמוטריץ', כי צריך לירות על מנת להרוג בכל מי שמתקרב לבסיסי צה"ל כדי  לגנוב.

הבעיה לצערנו היא עמוקה יותר, והיא לא תיפתר לדאבוננו בהצהרה הדומה לאיום בנשק ללא מחסנית. בצה"ל מן הסתם שמעו על הרעיון, וגם במשטרה. ברור לי שהם לא קפצו בהתפעלות והכינו תיק פעולה ברוח אמיצה זו.

האם יש קשר בין הסוגיה הזו, לסוגיית הריבונות כמו גם לשאלות המגדר, שירות נשים, הפרדה מגדרית והיחס לארגונים המעודדים סטיות ואופציות הזויות ביחס למבנה המשפחה הנורמלית?

לדידי הקשר הוא ברור.

רוח הזמן, הביאה עימה לכס השלטון את הפוליטיקלי – קורקט, שפה שיוצרת מציאות וירטואלית. מאחורי השיח החדש מסתתרת תפיסת עולם מסוכנת, והיא שכל אחד והאמת שלו, או היחסיות של האמת, כל אחד והנרטיב שלו.

למה מסוכנת? כי כמעט כל מעשה מקבל הכשר, והיכולת לבקר ולהביע התנגדות נחרצת, מיורטת ומסורסת, בצקצוק לשון ציני ויהיר על ידי העדינים הנאורים חסידי הפוסטמודרנה.

האמירה על הירי בגנב, יאמר הנאור, היא רגשית וילדותית, התפרצות של רגע, שלא תעמוד במבחן המציאות. כי כמה תוכל לירות במדוכא, הבדואי המסכן, שחי בתנאים לא תנאים, ונשלט על ידי הלבן שהגיע מאירופה וגזל את נחלתו? אחרי שתירה בו נראה את אמו הענייה הבוכייה שגזלת לה את כבשת הרש.

מדינת ישראל אמנם צמחה למימדים אדירים של אימפריה, אך כל העת יש מי שדואג להעמיד מולה מראה מקטינה, ולייצר לה תודעה של גמד.

התקשורת ומעצבי התודעה – כמו משרד החינוך ומערכת המשפט – לופתים את צווארה של החברה הישראלית, ולא מאפשרים לה לנשום אויר הרים. כל 'התקוממות' של אומץ ונורמליות מדוכאת בהקרנות חשמליות של רגש וחמלה על החלש המדוכא.

בתרבות ההפוכה הזו, החלש הוא הגיבור, והנורמלי הוא האלים, המסכן הוא הצודק, גם אם הוא פולש לטריטוריה של בעל הבית ועושה בה כבשלו.

שי דרומי ירה כבר, גם אלאור עזריה, התקשורת הסתערה בכותרות של "תיעוד קשה מהזירה", הארגונים אצו לעתור, ובית המשפט מיהר לייצר תמונה מורכבת, באשר למידתיות ולמוסריות שבתגובה הטבעית.

גזרה שווה היא גם ביחס לסוגיית הריבונות. הסדקים הרבים שבתודעת השייכות לחבלי מולדת, כמו גם התנחלות הנרטיב הפלשתיני בשיח, מגלים כי האילוף הפוסטמודרני, הצליח לייצר תקרת זכוכית שקשה מאוד לנפצה.

כך גם בסוגיות המגדר. אנו לקראת חגיגות ה"גאווה" וכבר מוצפים בכתבות וסרטים, שתפקידם לסחוט רגשית ולהשתיק את ההתקוממות הטבעית כנגד הרס המשפחה.

ארגוני הנשים שולטים בצה"ל בנשק הבג"צ שנותן רוח גבית לכל מי ששייך לממלכת החלשים.

האמת, שכולם מפסידים מהנגע התרבותי הזה שבשם השחרור הוא כובל את החברה כולה לעבדות וכניעה לחולשות ותפיסות אובדניות.

איך אומרים הערבים הפולשים לאירופה, (סליחה, המהגרים, פליטי המלחמה): אנו משתמשים בשפה האובדנית של חופש הביטוי, החמלה וההכלה כדי לכבוש בקלות ובאלימות את האדמה הלבנה.

אז אולי במקום להציע להרוג את הבדואי, צריך להרוג את השיטה שעומדת מאחוריו, ולייבש את הביצה הפוסטמודרנית.

=======

הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר 'אפיקי דעת' בשדרות ומראשי מפלגת 'נעם'