חג השבועות, כשמו כן הוא – נקרא על שם ספירת הימים והשבועות עד בואו. בניגוד לפסח וסוכות בהם החג נקרא על עצם עניינו של היום, חג שבועות נקרא על שם ההתכוננות אל החג עצמו. יתירה מכך, חג השבועות הוא החג היחיד שמבחינת התורה התאריך שלו אינו קבוע: פעמים בה' בסיון, פעמים בו' בסיון ופעמים בז' בסיון.

מספר מועדים במחיר אחד

יחד עם זאת, לחג השבועות יש שם נוסף – חג הביכורים: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיך" (שמות כג, יט). בנוסף לשתי הלחם הקרבים בחג שבועות, אנו זוכים במצווה נוספת: הבאת הפירות הראשונים של השנה משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל. זמן הבאת הביכורים מתחיל בחג השבועות (עצרת) עד חג האסיף (סוכות), וכך כותב גם הרמב"ם:

"אין מביאין ביכורים קודם לעצרת שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך", ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא מניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן".

חג שבועות המגיע מיד לאחר סיום ימי ספירת העומר, הוא גם יום מתן-תורה וגם תחילת עונת הבאת הביכורים. הקשר בין ספירת העומר ליום מתן-תורה הוא בעל קשר ישיר: ימי ספירת העומר מבטאים את ימי ההתעלות והביטוי להשתוקקות לקבלת התורה. יציאת האומה מטומאת מצרים לטהרת חיי התורה. שבעה שבועות של טהרה כנגד טומאת הנידה בה נטמאנו במצרים, שבוע טהרה כנגד כל יום טומאה (אור החיים הקדוש).

אולם מה עניינו של מיזוג חג הביכורים עם חג השבועות? מדוע דווקא בחג השבועות נפתח השער לפירות הראשונים בשנה לעלות לבית המקדש?

ביכורים – תהליך הבשלה

המילה 'ביכורים' והמילה 'בכור', שתיהן מצביעות על אופיו של עם ישראל – "בכור העמים" שהוא "פרי הביכורים" של העולם כולו. ביכורי הפירות מצביעים על בגרות הפירות, הבשלות שלהם. דווקא הפירות הבכורים, אלו שעברו תהליך של בגרות והבשלה ראויים לעלות למקדש ולהינתן לכוהנים.

המצווה הפיזית של הבאת הביכורים החומריים מתחילה בעיקרה מתהליך הבגרות שעובר האדם עצמו. יום מתן הביכורים הוא גם יום הבחירה להתבגר רוחנית ונפשית, יום שבו האדם מבין שכמו הילד הקטן המגלה את מרחבי העולם הזה שהיו נסתרים מעיניו – כך אנו בוחרים להעמיק את חיינו: במרחב האישי, הזוגי, המשפחתי, התורני והנפשי.

יום מתן-תורה הוא יום בו העמידה מול התורה מבטאת התבגרות, ציפייה ורצון להתרומם למרחב התורני: "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם" (הושע ט, י). כדי להגיע למדרגה הזו של ההבשלה אין דרך אחרת אלא לעסוק בתורה ובמצוות, להעמיק ביסודות האמונה היהודיים שהם ביכורי התודעה של העולם כולו ובכורות המחשבה המצויים בעולם הזה.