קול חרדי: מה אנחנו מתערבים בבחירות לרבנות הראשית?

המירוץ המוזר לרבנות הראשית

בימים האחרונים, דומה שאין דבר יותר חשוב ליהדות החרדית מאשר זהותו של הרב שיאייש את כס הרבנות הראשית. העיתונות רוחשת ובוחשת בדילים וספינים, השליחים יוצאים בהולים מבתי העסקנים והשמשים עם דילים וספינים – כמו היה כס הרבנות דבר שנשמתה של היהדות החרדית תלוייה בה.

משהו מוזר קורה לנו.

היו ימים והרבנות הראשית הייתה מוקצה מחמת ציונות. מוסד שעוצב על ידי גדולי רבני הציונות הדתית ובראשם הראי"ה קוק זצ"ל. הרבנות נתפסה בעיניים חרדיות ככלי מובהק של המדינה להשלטת כוחה על אזרחיה. ההשתלבות ברבנות של המדינה היא ביטוי מובהק של שותפות עם המדינה ואנשיה. היום? מנהיגי הציבור החרדי נלחמים על תפקיד כס הרבנות הראשית בחירוף נפש כמו היה לפחות כס ראש ישיבת פוניבז'.

מדוע? לשם מה בדיוק המלחמה?

האם מוטלת עלינו חובה כלשהי לחייב את מערכות המדינה לנהוג דווקא לפי פוסקי הלכה מסוימים? האם חובה עלינו שרב עיר פלוני או רב של מדינה פלונית יהיה דווקא חרדי? מה היינו אומרים למשל, לו היה רב ציוני-דתי תובע להיות גאב"ד ירושלים מטעם העדה החרדית? האם לא היינו תמהים על כך?

אין פלא, שהדבר נראה מוזר בעיני צופים מהצד בקרב האימים הזה – שמי שמצהיר שאין לנו חלק במדינה ובמערכותיה, מי שחוזר ואומר שאין לו עניין להשתלב בה, ואף משמיע קולות של אוטונומיה – תובע עתה בחוזק יד שותפות בתפקיד בירוקרטי של מדינת ישראל.

ועוד: מאי נפקות לו לציבור החרדי אם יכהן כרב – במוסד לא לנו – פלוני המקושר יותר או פלוני המקושר פחות. אם חוששים אנו מהחלטות שיפגעו בנו, ניתן לפתור זאת באופנים אחרים, כמו ביחס לכל עמדת כח בירוקרטית אחרת, וללא צורך בהקזת דם כה רב. הגיע הזמן שנתעורר ונתחיל לטפל בענינים המהותיים לנו: בחינוך, בתעסוקה, בחיזוק השורות. עניני הג'ובים למקורבים אינו מהותי , וגורם נזק כאשר הוא מסיט את תשומת הלב, מזירות החיוניות לציבור כולו.

==

המאמר פורסם בדף הפייסבוק של "טוב – התנועה החברתית החרדית"