הדוקטורט של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדבליט הוא בלוחמת משפט, תחום שנמצא בזירה הבינלאומית, בעזרת הידע הזה הוא נלחם בדו"ח גולדסטון שטפל האשמות חמורות עד כדי פשעי מלחמה על ישראל בעקבות מבצע עופר יצוקה.

ביום ראשון הוא יפסע אל תוך לוחמה א-סימטרית שכזו. מבחינתו הוא נצמד לתחום המשפטי, הציג את כתב האישום כנגד נתניהו בתיקי 1000, 2000 ו4000, ליאת בן ארי מהפרקליטות תציג את הראיות ועדי המדינה במהלך המשפט- והשופטים יפסקו מה שיפסקו.

הוא מודע לכך שהזירה היא הרבה מעבר לזו המשפטית, וכבר זמן רב מתנהלת ברמה הפוליטית, סוציולוגית, ויש מי שמלבה את השיח. רק אתמול (חמישי), שר בממשלה- דודי אמסלם האשים כי אין ספק שמנדלבליט עבריין, והוסיף את המילה לכאורה.

מבחינת מנדלבליט הוא הפקיד שעושה עבודה יסודית ומקצועית ובצד השני יש מי שמלהט את הרוחות לטובתו. ראינו זאת בהתנגשות החזיתית בשנה האחרונה עם שר המשפטים של ממשלת המעבר אמיר אוחנה. מינוי דן אלדד, הפרקליטות שבתוך הפרקליטות ועוד.

הפגנת תומכי נתניהו נגד מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

במלחמה א-סימטרית אתה מוגבל, משחק לפי הכללים והיריב משתמש בכלים רבים יותר שיש ברשותו. הפוליטיקאי יכול ועושה שימוש רב בכלים הפוליטיים שברשותו, ביצירת זהות עם הביקורת הציבורית שנעה במאבק בין ימין ושמאל ובביקורת על מערכת המשפט, במיוחד נתניהו, במקרה זה מי שעומד בראשות הממשלה, שזכה על אף כתב האישום במספר הרב ביותר של מנדטים בין המפלגות השונות.

מבחינת מנדלבליט ביום ראשון נפתח, או אולי ממשיך, המאבק על דמותה הדמוקרטית של ישראל. הרכבת יצאה מהתחנה וענייניו של ראש הממשלה יתבררו כאמור בבית המשפט.

הוא רואה את הטענות מפרשת הרפז מלפני עשור שעולות שוב, הוא יודע שבידי ראש הממשלה ותומכיו שנחושים שזו רדיפה, ימשיכו להציג עוד טענות, חלקם יגעו בו או אולי יעברו כבר להרכב השופטים. יש מי שירצה שזה יהיה עלייתו ונפילתו של משפט ראווה. השאלה מה יוותר לאחר מכן ממערכת החוק בישראל.

למרות התדמית שמנסים לצייר, מנדלבליט הוא שמרן בתחום המשפטי, לדעתו האקטיביזם שהנהיג אהרון ברק הלך רחוק מידי והוא בעד רפורמות ושינוי, אך לא כעת  בלהטה של סוגיית משפט נתניהו והמשבר הפוליטי הארוך שנע בדיוק סביב הציר הזה – כי שני הצדדים מחופרים בעמדותיהם.

כדי להגיע לעמק השווה ניתן לעשות זאת בהסכמות כפי שהיה עם השרה שקד, אמנם התגלו בין השניים ויכוחים, אך היה כבוד הדדי ושינויים מושכלים. כך מאמין מנדלבליט ובסביבת נתניהו מנצלים זאת להאשים את שקד שכרתה ברית עם מגיש כתב האישום כנגדו כחלק מהמאבק הפוליטי- אישי בין נתניהו ובנט ושקד.

כדי להבין את הלך הרוח אצל נתניהו יש אולי לעיין בספרו של ארז תדמור, "למה אתה מצביע ימין ומקבל שמאל", תדמור מעלה טענות לא מבוטלות על כך שעוד בימי מנחם בגין, הימין עלה לשלטון אך לא שלט. כי הדרג הפקידותי, תקשורתי ואקדמי נשאר במעוזי השמאל. האם הטענה הזו תקפה ב- 2020 ועד כמה? ראוי לדון בה, ראש הממשלה, כפי שפרסמתי בעבר לראשונה, אימץ את הספר בהתלהבות ואף המליץ לח"כים לקרוא בו.

מצידו של מנדלבליט עם טענות כאלו של "דיפ סטייט", קשר בין בית המשפט העליון והיועמ"ש, וכנופיית שלטון החוק וכדומה, אי אפשר להתמודד. אלו טענות שנשענות על ביקורת מוצדקת שלחלקה גם הוא מסכים, אך משם הם מפליגות למחוזות פרועים. מבחינתו זה כמו להסביר לסטודנטים באוניברסיטאות בחו"ל מדוע חיילי צה"ל אינם קלגסים שהורגים להנאתם פלסטינים חפים מפשע. אלו אמיתות נטועות שלוחמה בזירת ההסברה המידית היא נידונה לכישלון.

על אף שנתניהו וסביבתו מאשימים את מנדלבליט שהוא הביאם לפי פחת ולכתב אישום, השניים עובדים צמוד בהיותו היועמ"ש. נתניהו מקצוען, וכך גם מנדלבליט, כך ישבו יחד על כל תקנות החירום האחרונות שאושרו בתקופת הקורונה. קורקטיים, ענייניים, ואת הרחשים שמרו בבטן.

מנדלבליט יודע שהמחיר שמשפט נתניהו יכול לגבות הוא כאוס אדיר, הוא גם חרד מכך, ניתן היה לשמוע זאת בהתבטאויותיו בשנה החולפת, אך באותה מידה חושב שלא הייתה לו ברירה, כי אלו הראיות שהצטברו אצלו.

העניין אצלו לא הסתיים בהגשת כתב האישום, אלה הוא יעמוד מאחורי עו"ד ליאת בן ארי מהפרקליטות שתתייצב בשמו בבית המשפט. קרב משפטי, פסיכולוגי וחברתי יהיה בין כותלי בית המשפט ומעבר אליהם.