"משמת יוסי בן יועזר איש צרידה – בטלו האשכולות (מאי 'אשכולות'? איש שהכל בו)".
יש מי שמותו מערער עולם רוחני שלם; מאיים לבטל צורת חיים מסוימת. זה לא רק שיוסי בן יועזר היה איש אשכולות. אלא שבעצם חייו הוא אפשר לאחרים להיות כאלו בעצמם. כי תנועה רוחנית צריכה שיהיה לה עוגן במציאות. דמות שאליה אתה נושא עיניים ואומר: לזה אני מתכוון; לשם אני שואף; ככה זה יכול להיראות.
עבורי לפחות, מאז שנפטר מורי ורבי הרב ליכטנשטיין זצ"ל, הרב רבינוביץ' היה העוגן הזה. הוא היה הענק שעל כתפיו ההלכתיות והרוחניות אתה יכול לטפס ולהביט קדימה; מישהו שאפשר לסמוך עליו, להישען עליו, לדעת שאתה לא לבד. מישהו שכשאתה שואל את עצמך אם זה באמת יכול לעבוד, החיבור בין ישיבה לאקדמיה, בין תורה לתרבות, בין יראת שמים לאנושיות – אתה מצביע עליו ואומר: כן. זה יכול לעבוד.
באופן אישי התחלתי להיוועץ בו בקביעות רק בשנים האחרונות, והאמת היא שלקח לי זמן להתרגל לתשובות החדות והברורות, השונות כל כך מן הלבטים והספיקות שנהג לפרוש מורי ורבי; אבל מן הרגע הראשון הוקסמתי מן הפשטות, הענווה והחכמה. מן השילוב בין גבורה לענווה, בין ראש פתוח ללב חם, בין אהבה ליראה.
הייתה מדי פעם נימה ביקורתית מחויכת כזו בתשובות שלו. כאילו אומר: את זה אתה צריך לשאול? ולפעמים: אתה זה אתה מעלה בדעתך בכלל לשאול? ובמקרים נדירים, אבל מעוררי השראה, הוא גם היה אומר שזו מציאות חדשה שהוא לא מכיר מספיק, וזה התפקיד שלכם לפסוק בזה עכשיו.
לא זכיתי לפגוש בו הרבה באופן ישיר, אך עם לכתו אני מרגיש כאילו יתד מרכזית בעולם הרוחני שלי, ושל ציבור שלם, מתעופפת פתאום ברוח. כאילו דברים שהיו פשוטים וברורים, שאלות שהיו נפתרות בחצי משפט מלווה בחיוך, צריכות עכשיו בירור ועמל גדולים הרבה יותר.
ורק המחשבה על התלמידים הרבים שזכה להעמיד, ושנושאים את תורתו בגאון וברוחב דעת, מביאה לי קורטוב של נחמה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
