בעקבות הנופלים: סיור בהר הרצל עם אלידע בר שאול

צהלה

נהנינו מכל רגע!

גולן רדיע

צפיתי בסרט על הסיור בהר הרצל הייתי ממליץ להראות בבתי הספר ולהעביר את המידע לתלמידים. ממש מרגש ומחכים.

אריק

חבר שלי הרב אחיעד אטינגר היד הציל בצומת אריאל עשרות אנשים ושכנה מהישוב שלי במעשה שראוי כל יהודי באשר הוא לדעת . הוא יכל להיות בעוד כמה שנים הרב הראשי...

חבר שלי הרב אחיעד אטינגר היד הציל בצומת אריאל עשרות אנשים ושכנה מהישוב שלי במעשה שראוי כל יהודי באשר הוא לדעת . הוא יכל להיות בעוד כמה שנים הרב הראשי לישראל ולימד תורה ברבים אך ברגע האמת נקלע לסיטואציה של הצלת יהודים והוא המישהו שהקריב את חייו למען הכלל. ביום פטירתו אין לאף אחד זמן לפני פורים בשביל זה יום הזכרון בא להזכיר לנו את פועלו של האיש ועוד 23500 חללי מערכות ישראל

מיקה

תענוג לשמוע אותך. דברת עם המון רגישות, ענווה וכבוד.

דוד

מצד ההלכה, אין צורך לערוך יום זיכרון כללי לקדושים שנהרגו במלחמה, אלא יש לנהוג כפי שנוהגים בישראל לגבי כל נפטר, שביום השנה שלו (יורצייט) מזכירים את נשמתו, ובנו או קרוביו...

מצד ההלכה, אין צורך לערוך יום זיכרון כללי לקדושים שנהרגו במלחמה, אלא יש לנהוג כפי שנוהגים בישראל לגבי כל נפטר, שביום השנה שלו (יורצייט) מזכירים את נשמתו, ובנו או קרוביו אומרים קדיש ולומדים תורה ונותנים צדקה לעילוי נשמתו. והמהדרים קובעים אזכרה ומקיימים שיעורי תורה לעילוי נשמתו. במותם על קידוש השם הם התעלו מן המציאות הפרטית שבה שרוי כל יהודי אל המדרגה הכללית של קדושת כלל ישראל. בזה שמסרו את כל חייהם למען כלל ישראל, התרוממו להיות במדרגתו. והם קשורים יותר אל הקב"ה, אל מקור החיים. ולכן במיתתם הוסיפו הרבה חיים בעולם האמת ובעולם הזה, ובזכותם אנחנו חיים כאן, וכל מה שאנו עושים משלהם הוא. לדאבון לבנו, השתלטו על כלי התקשורת הממלכתיים ועל חיי התרבות במדינת ישראל אנשים חסרי אמונה, רחוקים מהכרת עברו וייעודו של כלל ישראל. בתחילה עוד היתה בהם לחלוחית של יהדות ממה ששמעו בבית הוריהם, אולם במשך הזמן הריחוק עשה את שלו, והם הפכו את יום הזיכרון ליום של חולשה ותבוסתנות. ליום שבו במקום לכבד את זיכרון הנופלים, להבין את משמעותו של עם ישראל, ולתת משמעות למסירות נפשם, הם מדגישים את הכאב, הייאוש והחידלון, ומעמידים את מותם כמוות חסר משמעות. הם נראים כמכבדים את הנופלים, אבל האמת שאין פגיעה גדולה יותר בכבודם של הקדושים מאשר הצביון הקלוקל שהעניקו ליום הזיכרון, שביסודו – התעלמות מהיעוד הכלל-ישראלי שלמענו מסרו החיילים את נפשם.במקום לשמוע שירים עצובים בתחנות הרדיו של להקות צבאיות מלפני חמישים שנה ומה עוד שירת נשים רחמנה לצלן, צריך להעלות בו על נס את מסירות נפשם על קידוש השם. להדגיש כי הם גילו לנו שחזון קיבוץ הגליות ובניית העם בארצו גדול כל כך עד ששווה לתת את החיים בעולם הזה למענו. ומכוח זה אנחנו מגבירים את כוחנו ולאורם אנחנו ממשיכים. הילדים שאנחנו מולידים ומגדלים – מכוחם. הישובים שאנחנו מקימים – מכוחם. לימוד התורה שאנחנו לומדים – שלהם הוא. החברה היהודית המוסרית שאנחנו רוצים לבנות כאן כחזון הנביאים – שלהם. ומתוך זיכרון כזה נוכל ברוב מרץ להמשיך בדרכם, דרך של מסירות נפש למען כלל ישראל. ובזה נכבד אותם באמת, כקדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים. כך גם צריך לומר למשפחות השכולות, אלו שבקרבם צמחו הקדושים הגיבורים הללו – אל תיכנעו למוות, הפסיקו עם הטקסים הממלכתיים שאין בהם דבר וחצי דבר מלהעלות את קדושת המתים המשיכו לחיות מכוחם. אל תרכינו את ראשכם, אלא זקפו את קומתכם מאוד, לכבודם. הרימו את מבטכם אל מעבר לאופק הרגיל, אל חזון הגאולה ואחרית הימים. וגם אם בעיניכם דמעות, אלו דמעות של גדוּלה.

צהלה

נהנינו מכל רגע!

גולן רדיע

צפיתי בסרט על הסיור בהר הרצל הייתי ממליץ להראות בבתי הספר ולהעביר את המידע לתלמידים. ממש מרגש ומחכים.

אריק

חבר שלי הרב אחיעד אטינגר היד הציל בצומת אריאל עשרות אנשים ושכנה מהישוב שלי במעשה שראוי כל יהודי באשר הוא לדעת . הוא יכל להיות בעוד כמה שנים הרב הראשי...

חבר שלי הרב אחיעד אטינגר היד הציל בצומת אריאל עשרות אנשים ושכנה מהישוב שלי במעשה שראוי כל יהודי באשר הוא לדעת . הוא יכל להיות בעוד כמה שנים הרב הראשי לישראל ולימד תורה ברבים אך ברגע האמת נקלע לסיטואציה של הצלת יהודים והוא המישהו שהקריב את חייו למען הכלל. ביום פטירתו אין לאף אחד זמן לפני פורים בשביל זה יום הזכרון בא להזכיר לנו את פועלו של האיש ועוד 23500 חללי מערכות ישראל

מיקה

תענוג לשמוע אותך. דברת עם המון רגישות, ענווה וכבוד.

דוד

מצד ההלכה, אין צורך לערוך יום זיכרון כללי לקדושים שנהרגו במלחמה, אלא יש לנהוג כפי שנוהגים בישראל לגבי כל נפטר, שביום השנה שלו (יורצייט) מזכירים את נשמתו, ובנו או קרוביו...

מצד ההלכה, אין צורך לערוך יום זיכרון כללי לקדושים שנהרגו במלחמה, אלא יש לנהוג כפי שנוהגים בישראל לגבי כל נפטר, שביום השנה שלו (יורצייט) מזכירים את נשמתו, ובנו או קרוביו אומרים קדיש ולומדים תורה ונותנים צדקה לעילוי נשמתו. והמהדרים קובעים אזכרה ומקיימים שיעורי תורה לעילוי נשמתו. במותם על קידוש השם הם התעלו מן המציאות הפרטית שבה שרוי כל יהודי אל המדרגה הכללית של קדושת כלל ישראל. בזה שמסרו את כל חייהם למען כלל ישראל, התרוממו להיות במדרגתו. והם קשורים יותר אל הקב"ה, אל מקור החיים. ולכן במיתתם הוסיפו הרבה חיים בעולם האמת ובעולם הזה, ובזכותם אנחנו חיים כאן, וכל מה שאנו עושים משלהם הוא. לדאבון לבנו, השתלטו על כלי התקשורת הממלכתיים ועל חיי התרבות במדינת ישראל אנשים חסרי אמונה, רחוקים מהכרת עברו וייעודו של כלל ישראל. בתחילה עוד היתה בהם לחלוחית של יהדות ממה ששמעו בבית הוריהם, אולם במשך הזמן הריחוק עשה את שלו, והם הפכו את יום הזיכרון ליום של חולשה ותבוסתנות. ליום שבו במקום לכבד את זיכרון הנופלים, להבין את משמעותו של עם ישראל, ולתת משמעות למסירות נפשם, הם מדגישים את הכאב, הייאוש והחידלון, ומעמידים את מותם כמוות חסר משמעות. הם נראים כמכבדים את הנופלים, אבל האמת שאין פגיעה גדולה יותר בכבודם של הקדושים מאשר הצביון הקלוקל שהעניקו ליום הזיכרון, שביסודו – התעלמות מהיעוד הכלל-ישראלי שלמענו מסרו החיילים את נפשם.במקום לשמוע שירים עצובים בתחנות הרדיו של להקות צבאיות מלפני חמישים שנה ומה עוד שירת נשים רחמנה לצלן, צריך להעלות בו על נס את מסירות נפשם על קידוש השם. להדגיש כי הם גילו לנו שחזון קיבוץ הגליות ובניית העם בארצו גדול כל כך עד ששווה לתת את החיים בעולם הזה למענו. ומכוח זה אנחנו מגבירים את כוחנו ולאורם אנחנו ממשיכים. הילדים שאנחנו מולידים ומגדלים – מכוחם. הישובים שאנחנו מקימים – מכוחם. לימוד התורה שאנחנו לומדים – שלהם הוא. החברה היהודית המוסרית שאנחנו רוצים לבנות כאן כחזון הנביאים – שלהם. ומתוך זיכרון כזה נוכל ברוב מרץ להמשיך בדרכם, דרך של מסירות נפש למען כלל ישראל. ובזה נכבד אותם באמת, כקדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים. כך גם צריך לומר למשפחות השכולות, אלו שבקרבם צמחו הקדושים הגיבורים הללו – אל תיכנעו למוות, הפסיקו עם הטקסים הממלכתיים שאין בהם דבר וחצי דבר מלהעלות את קדושת המתים המשיכו לחיות מכוחם. אל תרכינו את ראשכם, אלא זקפו את קומתכם מאוד, לכבודם. הרימו את מבטכם אל מעבר לאופק הרגיל, אל חזון הגאולה ואחרית הימים. וגם אם בעיניכם דמעות, אלו דמעות של גדוּלה.