להיות פרשן ספורט זה מקצוע דינמי וקשה. לחוות דעה אמינה שיכולה להמשיך זמן מה כלפיי שחקנים זה עסק מורכב. שחקן יכול לשחק מחצית שלמה מצוין, ופרשני הספורט יהללוהו וישבחהו. אך במחצית השנייה הכל יכול להתהפך, ומיד ידברו בגנותו לאחר מחצית אחת בלבד. ולהפך, שחקן יכול להיכשל כל המשחק אך לשים גול בדקה ה-90 ומיד יהללו אותו.

ובפוליטיקה הדבר לא שונה בהרבה. מתקפת החיצים, הקיתונות, והבוז לה זכה בני גנץ השבוע מחבריו בדימוס למפלגה, לא יעליבו אף קמפיין ליכוד ממוצע. החיצים שהופנו לעברו מצד עופר שלח ועיתונאי חצר, מזכירים סרטוני קמפיין של הליכוד.

בראיון "להארץ" תקף שלח את גנץ שמדובר באיש חלש. אותה טענה שנשמעה מהליכוד במהלך מערכת הבחירות גררה ביקורת מצד שלח וחבריו. אך עכשיו דממה. עופר שלח, פרשן ספורט בדימוס, התהפך על גנץ שאותו הריץ לראשות הממשלה במשך שלוש מערכות בחירות. אחד האנשים החזקים בכחול לבן בחר לעצום עיניים. והריץ לראשות ממשלה מישהו שלמעשה מעולם לא האמין בו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

באדיבות ערוץ הכנסת

אך שלח הוא רק דוגמה קטנה. במשך שלוש מערכות בחירות הריצו העיתונאים את בני גנץ בבוטות מרשימה, ששמורה בדרך כלל לעיתונאי השמאל. בימין מיותר לציין, אין עיתונאיים- אלה "כלבלבי בלפור" לכל הפחות. במשך שנה שלמה בני גנץ עבר ראיונות שמעליבים את מקצוע העיתונאות. בלי שאלות קשות, ובלי לחפש באמת תשובות. במשך שנה שלמה סיפרו לנו למה הוא האיש הראוי להוביל את מדינת ישראל. איך אפשר ללעוג לרמטכ"ל לשעבר הם שאלו. אך עתה, הכל השתנה.

אחת הסיבות לכניסתו של גנץ לממשלה, נעוצה בהבנה ששלח וחבריו לגוש ולתקשורת לא ממש מעוניינים בבני גנץ לראשות הממשלה. בעבורם, הוא עוד כלי בדרך אל המטרה הנעלה – הפלת בנימין נתניהו. בעבורם, המטרה מקדשת את האמצעים. היה משובב לראות כיצד נדהמו לראות שהפר הבטחת בחירות לאחר שהאיצו בו ללכת לממשלה עם המשותפת. אך גנץ לא נכנס סתם, הוא נכנס באמצע משבר. אבל מה זה משנה. האיש עם העיניים הכחולות היה בעבורם פוסטר לכל היותר. ברגע שלא שבר בעבורם את כל הכלים, הכל התהפך. לפתע, גנץ הוא איש חלש ומושחת.

בפוסט ארוך תקף עופר שלח את חברו למפלגה והזהיר שבני גנץ יוביל במו ידיו לסיפוח. הוא תקף את אותו על כניסתו לקואליציה בכך שזו הפרה בוטה של הבטחת הבחירות, אך שלח כמובן לא דיבר על הפרת ההבטחה לא להסתמך על הרשימה המשותפת, ומיותר לציין שבפוסט הארוך שלח לא ציין שכחול לבן שיקרו לבוחריהם בעניין הריבונות. ביש עתיד מחליפים אידאולוגיה כמו גרביים. הכל כדי להביא למטרה בסוף – הפלת ביבי. ובדרך, הם לא רואים בעיניים.

יאיר לפיד, פרזנטור לשעבר, צריך להבין שפרזנטורים מתחלפים. בעבור רבים מהתקשורת ומחבריו החדשים לגוש הוא רק פוסטר חולף בגוש רק לא ביבי. לא ראש ממשלה לעתיד, ולא בעל אידאולוגיה משותפת עימם. הוא עוד פוסטר בשרשרת של אבי גבאי, בני גנץ, והרצוג. בשבילם אחריות לאומית זה כלום לעומת השנאה התהומית כנגד בנימין נתניהו. בשבילם, להחליף מנהיגים זה דרך חיים.

בשנת 2008, לאחר כשלוש שנים משחררו מצה"ל, פרסם משה בוגי יעלון את הספר "דרך ארוכה קצרה", דווקא עכשיו, במשבר הקורונה, לפיד, שלח, ויעלון מתגלים כחסרי אחריות.

אם הם היו מובילים כעת לבחירות, מעבר לחוסר האחריות המשווע בתקופה זו, בסבירות גבוהה בנימין נתניהו היה זוכה בארבע שנים נוספות. אך דווקא בממשלת האחדות בנימין נתניהו בסבירות מסוימת יצא מבלפור בעוד שנה וחצי. אך גם אם לא, ההליכה עם המשותפת תשכח וגנץ יבוא מעמדה טובה לבחירות. כשרוב מצביעי כחול לבן תומכים בכניסת גנץ לקאוליציה כשלפיד נשאר בצד. וממתג את עצמו בעל כורחו כשמאל. כך יהיה לו קשה יותר להגיע לראשות הממשלה בעתיד.

בעוד שנה וחצי בלבד בנימין נתניהו עלול לצאת מבלפור, ודווקא הדרך הארוכה תתגלה כקצרה ביותר להדיח את בנימין נתניהו מכס ראש הממשלה. שלח, לפיד, ובוגי, צריכים להקשיב לבוגי ההוא. אולי יש בו קורטוב של צדק ואחריות.

 

דרור מנדל, בן 14, פרשן פוליטי צעיר