אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

"בעוד מספר שנים אנו נהיה הפה של ניצולי השואה"

הרב דוד פייג חווה את יום השואה מבחינה אישית ומקצועית. משפחתו עברה את השואה ובמשך שנים הוביל משלחות של עדים במדים. הוא סבור שמשבר הקורונה דווקא מחדד את לקחי השואה

"בעוד מספר שנים אנו נהיה הפה של ניצולי השואה"
  הרב פייג עם ספר תורה בבית כנסת בטיקוצי'ן

הרב דוד פייג משרת כרמ"ד בקרה וביקורת של הרבנות, והקשר שלו לשואה הוא אישי ומקצועי. מלבד היותו ממשפחה שעברה את השואה וסבתו ניצלה, הרב פייג הוביל משלחת של עדים במדים.

בשיחה לסרוגים הוא מספר כי ההחלטה לצאת לפולין הייתה מלווה בקשיים רבים: "במהלך השנים ביקשו ממני פעמים רבות לצאת לפולין כרב משלחת ונמנעתי מכך שנים רבות כי ידעתי שסבתי אמרה תמיד שהיא לא תדרוך שוב מעולם על אדמת פולין וגרמניה לאחר הזוועות שעברה ורצח משפחתה במהלך השואה".

הרב פייג מספר כי השינוי בגישה החל אצלו לפני כשנתיים: "רק לפני כשנתיים בתפקידי כרב נבטים ולאחר שהרגשתי שחשוב שאגיע בשם סבתי אולגה רציתי לסגור מעגל. היה חשוב לי להבין מקרוב ויותר טוב מה היא עברה, מה איבדנו שם ומה המשמעות אלינו היום בדור התקומה. רק אז הסכמתי לצאת למשלחת הצבאית".

על המסע הראשון הוא מספר: "בפעם הראשונה יצאתי כחבר במשלחת צבאית והבנתי עד כמה המסע הוא משמעותי לי אישית ועד כמה הוא משמעותי לאנשים מסביבי. בכיתי בדמעות באושוויץ ובפעם הראשונה ליד המשרפות התיישבנו, וסיפרתי את סיפורה של סבתי לצוות הפיקוד".

הרב פייג מגביה ספר תורה בבית כנסת בטיקוצי'ן (צילום: דובר צה"ל)

פייג מספר שבמשך שנים נמנע מלראיין את סבתו בנושא כדי לא להקשות ולא להחזיר אותה אחורה לזוועות הנוראיות: "רק כאשר הייתי לקראת המסע ישבתי איתה במשך כמה ערבים היא סיפרה ואני כתבתי, דמעות היו בעיניי".

פייג המוביל משלחות של עדים במדים מספר על המשמעות של הנסיעות לפולין: "חשוב לספר שהמסע נוגע בנימי נפש עדינים ועמוקים אצל כמעט כל המשתתפים בו, הוא מעורר למחשבות עמוקות, לשאלות על זהות ואמונה, מורשת ורוח, עבר והווה, מוסר ורשע, האדם וזולתו והאדם ואלוקיו. הוא מהווה כר נרחב לשיח ופותח המון עומק אצל כמעט כל המשתתפים, מהמפקדים הבכירים ועד הקצינים והנגדים הזוטרים, ולרב במשלחת יש המון מה לתת ולעשות. אפשר להקשיב, לשמוע, לתמוך באנשים ברגעים כואבים, לסייע במענה או להקשיב להרהורים בנושאי אמונה ויהדות. להסביר על משמעות בתי הכנסת ובתי המדרש".

על יום השואה בצל נגיף הקורונה המביא עימו מגבלות נרחובת, מספר פייג: "השנה בעקבות וירוס הקורונה והסכנה למבוגרים זה מאוד מורכב. אנו לא יכולים לבקר את המבוגרים ואני נמנע גם באופן אישי מכך כדי לשמור על בריאותה של סבתי. אז אנו משתדלים לפעול בדרכים אחרות, אני מתקשר הרבה ומדבר, ביצענו שיחות זום משפחתיות ועכשיו עלה גם רעיון במשפחה אולי להגיע ליד החלון שלה בירושלים ולארגן לה שירה משפחתית מרחוק שלא תרגיש בודדת".

על החשיבות של העברת מסר השואה אומר הרב פייג: "השנה זה קשה והם לא יכולים לדבר והניצולים מתמעטים מאוד, לכן חשוב שאנחנו נהיה להם לפה, נספר את סיפורם, נלמד את מורשתם ונחדד לדור הצעיר ובעצם לכולנו שעלינו לזכור ואסור לנו בשום פנים לשכוח את אשר ארע. בעוד מספר שנים כבר לא יהיה מי שיספר ולכן חשוב שאנחנו נהיה "עדים במדים". עדים עבורם".

הרב פייג עם סבתו (צילום: דובר צה"ל)

הרב פייג רואה מסר זהה בין התפרצות וירוס הקורונה ליום השואה: "השנה יום השואה הוא מורכב לכולנו ובאופן אישי השנה לא אוכל להוביל משלחת צה"לית לפולין כרב, אבל יותר מתמיד השנה בימי הקורונה חשוב שנזכור, שכשם שלא ציפינו לוירוס שמשתק את כל המערכות במדינה ובעולם, מרסק את הכלכלה ומסכן את הבריאות של רבים כך חשוב שנבין שלא לעולם חוסן. המסר של השואה חשוב שיהדהד עמוק עמוק, שנזכור היטב שעלינו להיות ערוכים כצבא לכל תרחיש ולכל ניסיון לפגוע בנו או להשמידנו כי לא לעולם חוסן".

"ב"ה היום יש לנו מדינה וצבא שיכולים להגן על עם ישראל והתפקיד שלנו הוא לעשות הכל כדי להיות ערוכים ליום פקודה. לא הכל כמובן זה אנחנו ויש בורא עולם שמנהל את עולמו בדרכו שלו, לפעמים אנו מבינים ולפעמים לא, אבל חובתנו לעשות הכל כדי להיות ערוכים יותר ומוכנים למלחמה במבקשי נפשנו, איראן, חיזבאללה, חמאס או ג'יהאד. עלינו להיות מוכנים להביס את כולם בין אם זה בעזה, בלבנון, בסוריה או באיראן. הזיכרון חשוב לנו כדי שנלמד את הלקח ושוב לעולם לא יצליחו לפגוע בעמנו. לכן אני חושב שיום השואה ובכלל זיכרון השואה חייב להיות משמעותי עבורנו גם בימים אלו ואף יותר משנים עברו. עצם זה שהעדים האחרונים לא יכולים להגיע לדבר ולספר זה אות לבאות בעוד כמה שנים כבר לא יהיו עדים אנחנו נידרש לספר וללמד כדי שלא נשכח".

הרב פייג מציין כי החברה הישראלית די ערה למצוקת ניצולי השואה, אך עם זאת הוא קורא להגביר עירנות דווקא בימים האלה בהם אין אפשרות לבקר אותם: "אני חושב שהעם בישראל הוא עם טוב, האנשים טובים, רבים מתנדבים ועוזרים אחד לשני ולמבוגרים. לישראלים מאוד אכפת מניצולי השואה ואנו כעם מאוד מעריכים את הניצולים ודואגים לשלומם. יחד עם זאת חשוב שכל אחד בסביבתו ישים לב אם לא שכחנו לשים לב ולעזור לניצול או ניצולה שגרים באזורנו. הם עברו את הנורא מכל, איבדו את משפחתם, רבים מהם הקימו עבורנו את הארץ בצעירותם וחשוב שנכבד אותם ונדאג לשלומם ובריאותם. בימים אלו אני בטוח שנמצא את הדרכים להקל במעט על המבוגרים ועל ניצולי השואה בהסגר ובבדידות בהם הם נמצאים".

המשפחה המפוארת שסבתו הקימה (צילום: דובר צה"ל)

במסעות לפולין ובעקבותיהם אני פשוט מרגיש וחש כיצד עם ישראל קם לתחייה מתוך האפר ומתוך השואה הנוראה. העם הזה קם על הרגליים הקים מדינה לתפארת, צבא עוצמתי, כלכלה יציבה, מערכת בריאות איתנה, חקלאות פורחת, הקים מחדש את בתי הכנסת והישיבות שהוחרבו ואמר לעולם כולו "עם ישראל חי", את עם הרוח אי אפשר להשמיד, אותנו אי אפשר לחסל, אפשר אמנם לפגוע בנו, אבל אנו תמיד נתרומם שוב על הרגליים, אנחנו כאן במדינת ישראל בארץ שלנו והפעם לתמיד. הרגשתי בתוך המשרפות הנוראיות של בירקנאו כשאני עומד אל מול 200 קציני צה"ל, טייסים ולוחמים, נגדים ונגדות שניצבים גאים עם המדים שהנבואה מתגשמת ועם ישראל קם לתחייה.

אני גאה כרב צבאי וכקצין בצהל להיות שייך לעם הזה שעבר את התלאות הנוראיות מכל אבל מעולם לא התייאש תמיד האמין ותמיד נשם את התקווה, "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה". כשאני עומד בין המשרפות, בתוך בית הקברות הגדול של עמנו פשוט הרגשתי ש"עין לציון צופיה" והגיע הזמן של כולנו לשוב הביתה ולהבין איזו זכות גדולה יש לנו בדור שלנו לחיות בישראל תחת שלטון עברי שמגן על עצמו בכוחות עצמו.

פייג מספר את סיפור הצלתה של סבתו- שבשבוע הבא תהיה בת 90- ומגלה מה נתן לה כוח להמשיך לחיות ולהקים משפחה: "היא אמרה לי 'רציתי לנקום בהיטלר ובנאצים ימ"ש, רציתי לחיות, רציתי להקים משפחה. הקמתי משפחה וכיום יש לי 10 נכדים ו- 34 נינים וכולם גרים בארץ אז ניצחתי את היטלר כי הוא לא הצליח להשמיד את משפחתי'".

פייג מספר שהוא שאל את סבתו מה המסר שהוא צריך להעביר לחיילים ולקצינים במשלחת: "וכששאלתי אותה מה המסר שתרצי שאעביר לחיילים במשלחת ולקציני צה"ל היא ענתה בפשטות 'תמסור להם שאני אוהבת אותם, אני גאה בהם. במחנות ההשמדה מעולם לא חלמתי שאראה חייל יהודי על מדים או שתקום מדינה לעם היהודי. אני נרגשת כשאני רואה חיילים'".

פייג ממשיך לספר: "אז היא פונה אלי עם דמעות ואומרת 'אני נרגשת שאתה הנכד שלי. על המדים הללו תייצג אותנו. כשתהיה בפולין תתפלל על המשפחה ותגיד עליהם קדיש כי אף אחד לא אמר עליהם קדיש מעולם'. הרגשתי שסגרתי מעגל כשאמרתי על סבא וסבתא רבה שלי ועל האחים שלה קדיש באושוויץ. הדמעות, הקדיש והתפילות הללו לא היו ניתנים לעצירה".

בסוף דבריו מבקש פייג לסכם: "בימים אלו של ימי קורונה, חששות, בדידות וקשיים כלכליים, עלינו לזכור שעמנו יש בו גנים נצחיים, הוא מתמודד ויתמודד עם הכל וינצח כל אתגר מתוך אחווה ואהבה גדולה. יש לנו חיילים מעולים ומפקדים מהטובים ביותר שאנו יכולים לסמוך עליהם שיגנו על העם הזה מתוך תחושת שליחות ותמיד יפעלו באופן מוסרי".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
חבל על כל שקל
רהוט | 21-04-2020 14:51
חבל על כל שקל שמשקיעים בגלות הטמאה. אל תסעו לשם, אל תהפכו לאתר ביקורים, איפה שאמא שלכם נאנסה ונרצחה. במקום לבנות עוד התנחלויות, ולחזק את הארץ הקדושה.