המימונה וסוד הכנת המופלטה
מי שמכין מופלטות יודע; כל מופלטה מקבלת את חוֹמה מהמופלטה שקדמה לה, אך אינה משאירה את החום אצלה אלא מעבירה הלאה לחברתה שתבוא אחריה. זה סוד ''תרבחו ותסעדו''

שמעתם פעם על כאלו שלא אוכלים שום בפסח כי הוא תופח כמו בצק? או על אלו שלא שותים חלב כי הוא עלול להחמיץ?
יהודי מרוקו נהגו להחמיר מאוד בחג הפסח ולהישמר מכל דבר המזכיר חמץ. חלקם, כאבי ומשפחתו שעלו מהעיר רבאט שבמרוקו, אפילו התרחקו משום וחלב. כן כן, ממש כך. מלאכת איסוף החומרות הייתה ליהודי מרוקו כספירת פנינים בשרשרת יפה, שלא היה בה מן הטורח כלל וכלל ולהפך רק הייתה מקשטת את מי שהיה עונדה. עד כדי כך היו מחמירים שבכל שבעת ימי החג היו נמנעים מלאכול זה בביתו של זה מחשש לחמץ, שלא לדבר על מסעדות.
אך מיד במוצאי החג, כדי שחלילה לא יחשבו שיש איבה בין משפחה לחברתה, היו כולם מעטרים את שולחנם בשלל סמלי האביב, ובמיני מתיקה ופותחים את דלתותיהם בכדי להראות שאנשים אחים אנחנו ואוהבים זה לזה. רק הריחוק היה זמני בשל חומרת הפסח האהובה עלינו לא פחות.
לימים יקרא מנהג זה "מימונה" על-שם רבי מימון אביו של הרמב"ם שביום זה חל יום פטירתו ע"פ המסורת, או על-שם המצה הנקראת בארמית "לחם האמונה". כך או כך, חג זה מבטא את האחווה והשמחה ואת הכנסת האורחים המאפיינת כל כך את יהודי מרוקו.
רבים טועים לחשוב ש"תִסְעדו" נקרא בחיריק, כעין איחול של "בתיאבון", תרוויח ותסעד בסעודה. אך אין זו נכון, הברכה נקראת "תְסַעדו", שפירוש השורש ס.ע.ד בניב הערבי הוא "תצליחו'.
פירוש עמוק יותר מסביר ש"סעד" כמו בשפה העברית הינו "עזרה'. אם כן, נמצא המברך מאחל לחברו והמברכת לחבירתה: "תרוויחו, תזכו לשפע גדול מן השמים, אך אל תשאירו את כל זה אצלכם אלא תעזרו, תתנו מהשפע שניתן לכם גם לאחרים, שלשם כך ניתן לכם השפע.
זה בדיוק סוד המופלטה. כידוע אין מכינים כל מופלטה לבדה על המחבת אלא כך הוא סדר הכנתה: מניחים את המופלטה הראשונה על המחבת, כשצדה האחד ספג מחום המחבת הופכים אותה, ומניחים עליה את המופלטה הבאה. אחר כך הופכים את שתיהן ומניחים עליהן את השלישית וכך חוזר חלילה הולך והפוך עד שמתקבלת ערימה מכובדת ונאה של מופלטות. נמצאת כל מופלטה מקבלת את חוֹמה מהמופלטה שקדמה לה, אך אינה משאירה את החום אצלה אלא מעבירה הלאה לחברתה שתבוא אחריה. זה סוד "תרבחו ותסעדו".
אם נאמץ את רעיון הברכה, קבלת השפע מהשמים והעברה הלאה לאחרים, ונפיץ אותו מליל המימונה לכל לילות השנה, נזכה לחיות בחברה שתהיה בעלת שפע אך לא משאירה הכל אצלה אלא בעלת נתינה אינסופית, דאגה לזולת ולאחר.
"אַרְבְּח יָא כָאי וּלְגִ'ינָא" ("שגשג אחי בעושר!")
תרבחו ותסעדו.
=======
הרב הראל מקייס, הוא חוקר מחשבת חכמי ספרד, מורה במערך הגיור של צה"ל וחבר בתנועת "תור הזהב".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו