הטלנובלות הטורקיות מיצבו את עצמן בשנים האחרונות כנכסי צאן ברזל בטלוויזיה הביתית והפכו לדבר הכי חם בשיחות הברזייה ובקבוצות הפייסבוק. כל זה קרה הרבה בזכות ההצלחה המסחררת של "הכלה מאיסטנבול", שהפכה לפולחן וסללה את הדרך למגוון רחב של סדרות וסרטים בשפה הטורקית לכל סלון בישראל ובעולם.

השימוש בנופים היפים של טורקיה, בפסקולים, ובעיקר – בבדלנות המובהקת של המקום שלא מנסה להתחנף לאמריקאים ושומרת על הדנ"א שלה, הפכו את התוכן הטורקי לפופולרי במיוחד. ולכן, זה רק היה עניין של זמן עד שיגיע סרטו של הבמאי מהמט אדה אוזטקין – "נס בתא מספר 7", שכולו שיר הלל לשפה הטורקית ושהפך בחסות נטפליקס ללהיט ענק בישראל.

אם לאמריקאים יש את "חומות של תקווה", "גרין מייל", "הפרפר" ועוד סרטי כלא רבים, מרגשים וטובים שהפכו במרוצת השנים לקלאסיות על זמניות. הטורקים לגמרי יכולים להתהדר בתשובה משלהם שנשענת על אותם קווי עלילה לסרטי הכלא המפורסמים מכל הזמנים.

הסרט מספר את סיפורו של ממו (אראס בולוט אינמלי, בתצוגת משחק מרגשת וכובשת) אלמן, אב לאובה הקטנה (ניסה סופיה) ושסובל ממוגבלות שכלית. השניים מתגוררים עם סבתו של אובה – פאטמה, אשר מטפלת בשניים ומגדלת אותם משל היו בני אותו הגיל (באחד הסצינות היפות בסרט, הסבתא מסבירה לנכדתה כי אביה והיא מבחינה מנטלית בני אותו "הגיל"). ביום אחד מתהפך על אובה  גורלו.

זה קורה לאחר שחסר המזל נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, וכבר בתחילת הסרט ימצא את עצמו מואשם במותה של בתו של הגנרל המקומי. כיאה לסרטי הכלא הפופולריים, מהנקודה הזו מתרחשת שרשרת אירועים מהירה שבמהלכה נלקח אובה לבית האסורים הטורקי (שמזכיר יותר אכסניה של "תגלית"). כל זה קורה לא לפני שהמשטרה המקומית והמוטה להפליא מפליאה בו את מכותיה. בהמשך, הוא יעבור משפט בזק במהלכו ייגזר עליו גזר דין מוות וכל שנותר למסכן הוא להילחם על חפותו.

מהנקודה הזו היוצרים של הסרט משתמשים ללא חת במאפיינים הטורקים המוכרים. מה שלעיתים מגביר את התחושה שמא נקלענו לטלנובלה טורקית. אולם, לזכותם ייאמר שהשימוש במוטיבים הטורקיים כמו בפסקולים הנהדרים נעשה באיזון ובמודעות מלאה ולכן גם מצליח לשמור על חינניות ובדלנות מקורית. גם הבחירה להפיח אופי בחבריו לתא של אובה, היא בחירה נבונה שלא נופלת לסטריאוטיפ המוכר של דמויות האסירים האלימים ורפי השכל, והם גם אלו שהופכים את הסרט לנסבל לצפייה גם בסצינות היותר אלימות שלו.

נקודות הקסם והרגש של הסרט מתבטאות עד מאוד בסצינות שובות הלב של אובה בתו, שבשלב מסוים מצליחה לחמוק לכלא כדי להתייחד עם אביה. וגם בעזרת חבריו לתא שמחבבים אותו ככל שמתקדם הסרט ונרתמים לעזרתו. הם גם אלה שנותנים ביטוי מובהק לאבטיפוס הטורקי שטמון בכל אחד מהם וחושפים סטריאוטיפ טורקי אחר, מה שמייצר לעיתים רגעי צחוק של ממש. תעיד על כך אחת הסצינות שבהן אשתו של אחד האסירים מגיעה לכלא להתחשבן עמו על מעשיו והתוצאה שמתקבלת היא תחושה שאנו צופים בסרט בורקס טורקי מהסוג שהסבא והסבתא של רובנו היו צופים בנעוריהם.

אך למרות כל ההפוגות הללו, אל תטעו. הסרט ידע ללחוץ גם על בלוטות הרגש שלכם, ויגרום לרגשנים שביניכם לדמוע בסצינות השיא שלו. אלו מגיעות לגבהים חדשים ככל שמתקדם הסרט, שנאמן לזא'נר שממנו הוא עשוי, ושהגדיר מחדש את עולם הטלנובלות במתכונתו הנוכחית.